התזמורת הסימפונית במאה ה-18

בזמנו של בטהובן מנתה התזמורת בין 35 ל-40 נגנים.‏

הבאסו-קונטינואו יצא מהתזמורת והשימוש בכלי מקלדת ירד, מה שהוביל לתלות גדולה בכלי הקשת, עליהם הוטלו התפקידים ההרמוניים.‏

הקונטרבאסים מנגנים את תפקידי הצ'לו באוקטבה נמוך יותר.‏

החצוצרות הופכות חברות קבועות בתזמורת מתחילת המאה ה-18 והקרנות נכנסות לתזמורת החל מ-1750. החלילים הופכים חברים קבועים בתזמורת ומנגנים ביחד עם האבובים, מסוף המאה ה-18.‏

ביצירותיהם המאוחרות של היידן ומוצרט, התזמורת התקבעה עם זוגות של חלילים, אבובים, קלרינטים, באסונים, קרנות יער, חצוצרות ותופי-דוד (טימפני).‏

הקלרינטים, שלאחרונה הומצאו, מחליפים לראשונה את האבובים בתזמורת.‏

כלי הנשיפה מעץ וממתכת יכולים עתה לספק שינויים גוון הרצויים למלחין, בנגינת המנגינה. כל זוג של כלי עץ מנגן, בדרך כלל, תפקיד אחר.‏

אופנה של חיקוי תזמורת צבאית טורקית מביאה לתזמורת את תוף הבאס (התוף הגדול), את השליש והמצילתיים.‏