ריקודי הסוויטה המקוריים
Sarabande, Saraband, Sarabanda - סרבנד - ריקוד ספרדי איטי במשקל משולש ומבנה דו-חלקי פשוט עם הדגשה קלה על הפעמה השניה. הוא מצוי גם סוויטה הקלאסית, לפני הג'יג המסיים. מפורסמת הסרבנדה לחליל מהסוויטה לחליל מספר 2 של י. ס. באך.
Gigue - ג'יג - ריקוד מהיר במשקל משולש המסיים את הסוויטה הקלאסית. צורתו בדרך כלל דו-חלקית ולעיתים פותח החלק השני בהיפוך של הנושא מהחלק הראשון. באך נהג לסיים את הסוויטות לצ'מבלו בג'יג.
נוספו לסוויטה מאוחר יותר
Minuette - מינואט - ריקוד כפרי צרפתי נינוח שנכנס לחצרות המלכים ואף לצורות אמנותיות רבות - סונטה, סימפוניה ולפתיחות לאוריטוריה. במשקל 3/4.
Hornpipe - הורנפייפ - ריקוד אנגלי פופולארי ומלא חיים שנולד מריקודי מלחים. עד סוף המאה ה-18, היה מנוגן במשקל 3/2 אך, מאוחר יותר, החלו לכתוב ריקודי הורנפייפ ב-2/4.
Badinerie - בַּדִינַרִי - ריקוד קליל במשקל זוגי. נמצא, לעיתים, בסוויטה. מפורסם הבדינרי מהסוויטה מספר 2 של י. ס. באך.
ריקודים נוספים
Waltz - ואלס - ריקוד במשקל 3/4 שהיה פופולארי מסוף המאה ה-19. יוהאן שטראוס הבן היה גדול כותבי הואלסים. מקורו באוסטריה.
Tarantella - טרנטלה - ריקוד מהיר שמטרתו היתה ריפוי מעקיצת עכביש הטרנטולה.
Farandole - פרנדולה - ריקוד שמוצאו האמיתי כנראה יווני אך הוא התפרסם בדרום צרפת. משקלו 6/8. ביזה שילב פרנדולה ביצירה "הארלזיאנית".
Bolero - בולרו - ריקוד ספרדי במשקל 3/4. ראוול הנציחו ביצירתו הפופולארית בשם זה, על אף שהשתמש דווקא בריקוד הפַנְדַנְגוּ למוסיקה שכתב.
Fandango - פנדנגו - ריקוד ספרדי מלהיב במשקל 3/4.
Czardas - צ'ארדש - ריקוד הונגרי פופולארי המושפע ממוסיקה צוענית. מבנה דו-חלקי (חלק איטי וחלק קצבי). ליסט הכניסה למוסיקה האמנותית.
Mazurka - מזורקה - ריקוד פולני עממי שהפך לריקוד אצולה כלל אירופי. במשקל 3/4 תוך הטעמה של הפעמות החלשות בתיבה. שופן כתב מזורקות רבות.
Hopak, Gopak - הופק, הופק - ריקוד עממי רוסי עליז במשקל זוגי. מוסורגסקי שילבו ב"היריד בססורוצ'ינסקי".
Ecossaise - אקוסייז - ריקוד סקוטי במשקל 2/4 מהמאה ה-18.
Chaconne - שאקונה - ריקוד ספרדי איטי במשקל 3/4. הנושא המצוי בו הוא בבאס המנוגן שוב ושוב (אוסוטינטו) כשמעליו נרקמת המנגינה. נכנס לסוויטהבמאה ה-17. מפורסמת השאקונה מהסוויטה לכינור ברה מינור מאת י.ס.באך.
Cha cha cha - צ'ה צ'ה צ'ה - ריקוד חברתי שמקורו בקוּבַּה והיה פופולארי ביותר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. המשכו של המָמְבוֹ. שמו נובע מהמקצב: שני רבעים, שלוש שמיניות והפסקה של שמינית.
|
|
|
|
|