כלי נגינה מאמריקה הלטינית

כלי הקשה שמקורו באפריקה. הובא לאמריקה בידי עבדים שנלקחו מאפריקה. המרימבה בנויה מרצועות של עץ, באורכים שונים וממגבירי צליל מתחת לכל אחת מהן. מהמרימבה העממית התפתחה גם המרימבה התזמורתית המודרנית, המשמשת על במת הקונצרטים.‏

זוג רעשנים עשויים מדלעת שמקורם אינדיאני-דרום-אמריקאי ובתוכם זרעים מיובשים של פירות. ידיות עץ מצופות עור. המאראקס הם חלק מיחידת הקצב של מוסיקת הריקודים הלטינית והם אומצו הן על ידי תזמורות הקצב המערביות והן על ידי נגני כלי ההקשה של התזמורת הסימפונית.‏

פותחו על ידי מוסיקאים מונצואלה וקובה. האינדיאנים אורגים את ציפוי הרעשנים וממלאים אותם באבנים קטנות. עשויים לעיתים גם מדלעת, עור, עץ ואף אגוזי קוקוס.‏

הבונגו הוא השם הקובני למגוון של תופים קטנים שמקורם במוסיקה הקובנית, כולל הבונגו המוכר שבתמונה. תופי הבונגו הם חלק חשוב בכלי ההקשה של המוסיקה הלטינית ובולטים גם בנגינת סולו. לרוב, הנגן מנגן בישיבה כשהכלי מונח בין ברכיו, בטכניקה המשלבת בין הקשת אצבעות וידיים. הבונגו עשוי בדרך-כלל מעץ שעליו מתוח עור.‏

השקרה עשוי דלעת ניגרית המכוסה ברשת משולבת חרוזים. מנגנים בו באמצעות ניעור החרוזים וטפיחה על הדלעת.‏

הקוויקה היא תוף המנוגן בחיכוך במקום בהקשה. משמשת בקרנבל המפורסם של ברזיל. עשויה, במקור, מדלעת שעליה מתוח עור חיה. כיום, מיצרים את הקוויקה המודרנית גם מגוף מתכת שעליו מתוח פלסטיק, שאותו ניתן לכוון. בתוך הקוויקה מוצב מקל שאותו מחכך הנגן בידו, באמצעות מטלית קטנה.‏

גיטרה דרום-אמריקאית קטנה, בת 4 מיתרים. קל ללמוד לנגן ביוקללי שמקורו, ככל הנראה, באיים של דרום-האוקיינוס השקט. היא הובאה לארה"ב ולאירופה בסוף המאה ה-19 בידי מהגרים ממדיירה.‏

מיוזיקסקול© מאת נדב דפני