|
The 20th Century
- אמנות מודרנית של המאה ה-20
האדריכלות של תחילת
המאה ה-20 פנתה לכיוון פונקציונלי שמשרת את דרי הבניין. פחות קישוטים, סימטריה
וסגנון פשוט יותר - כל אלו אפיינו את ה"באוּהָאוּס "
- תנועה שמקורה בגרמניה
ושגרסה שתכנית המשרתת את המטרה שלשמה נועדה היא ממילא נאה ומצודדת. הסגנון
התקבל בהתלהבות בעולם המודרני. דמיון רב בתחום המוסיקה
ניתן למצוא בגישתם של יוצרי "המוסיקה השימושית"
(הינדמית
וקורט וייל)
שיצרו מוסיקה שמטרתה לשרת את ההמונים ולהתקרב אליהם ואל חיי היום-יום שלהם.
בכל תחומי הציור והאמנות החזותית, על
שלל הסגנונות והזרמים, ניתן לראות, במהלך המאה ה-20, נטייה לפסול את הציור
המסורתי ואת המוסכמות, הכובלות את האמן להתמקד ב"צורה"
יותר מאשר ב"נושא". כיוונים וזרמים שונים ומשונים נוצרו
לאורך מאה זו, כשחופש היצירה גדול מאי פעם וזרם האוונגרד (בצרפתית, "ההולכים
לפני המחנה", כפי שמכונים אמנים פורצי-דרך) הופך לשיטה המקובלת. חקר,
המצאה וגילוי של דרכי יצירה חדשות, מביאים לעושר של דרכי יצירה, מחד.
מאידך, נוצר ניכור בקרב ההמונים, המתקשים לתפוס את היצירה העכשווית.
גם בתחום המוסיקה
פשטו המוסכמות, שהיו מקובלות עד הרומנטיקה, את הרגל. טונליות, הרמוניה ושלל
מושגי-עבר, פינו את מקומם לטובת דרכי יצירה חדשות ומגוונות. מוסיקה מודרנית
היא קשה להאזנה והתזמורות נדרשות על ידי הקהל לביצוע תדיר של הרפרטואר הקלאסי
ובו-בזמן נתקלות בהתנגדות של חלק גדול מהקהל למוסיקה של המאה ה-20. סגנונות
כמו שיטת שניים-עשר הטונים
(הדודקפונית) והסֶרִיאַלִיזְם
נחשבים קשים להאזנה, סגנונות אחרים מוסיפים דרכי יצירה
אלקטרונית ואלקטרו-אקוסטיות. יוצרים אחרים יוצרים בתבניות מינימליסטיות ופרמיטיביות.
גם הג'אז
שולב על ידי חלק מהיוצרים במוסיקה האומנותית בעוד המוסיקה
לסרטים היא אפיק פרנסה למלחינים רציניים אחרים. רק מעטים מהמלחינים המרכזיים
במאה הזו ניסו להתקרב לקהל ויצרו מוסיקה "שימושית" שתהיה מעניינת
לאדם הפשוט. רובם התבצרו באמנות לשמה ומשלמים מחיר כבד, בנכונות הקהל להטות
אוזן ליצירתם.
|
