האמנות הרומית עניינית
בעלת מטרות מוגדרות. אין בה את העידון וההרמוניה של האמנות היוונית העתיקה.
לא הוקדשה בה תשומת לב לפרטים שלא מן העניין. בתקופה הביזנטית מתחיל
ציור הקיר בכנסיה להיות בעל חשיבות רבה שכן נועד להזכיר ולהמחיש את סיפורי
הקודש למאמינים שברובם לא ידעו קרוא וכתוב. באדריכלות נבנות הכנסיות כמבצרים:
עמודים גדולים הנושאים קשתות כבדות וביניהן חומר מילוי כתקרה. החלונות והקישוטים
בכנסיה מעטים. המוסיקה הדתית של תקופה זו נועדה לשירת
המזמורים הדתיים והיתה קולית בעיקרה.