נולד: 7 ליולי 1860 בקלישט‏
מת: 18 למאי 1911 בוינה

Mahler, Gustav - גוּסְטַב מַאהלֶר

בנו של החנוָני היהודי שהפך מנצח דגול ומלחין רומנטי מובהק. הוא רכש את השכלתו המוסיקלית בקונסרבטוריון של וינה ומברוקנר למד את תורת ההלחנה. הוא היה המלחין שנטל על עצמו לפתח את הסימפוניה ככלי הבעה מובהק לרגש ולרוח האנושית. במובן זה, הוא ממשיכו של בטהובן וכמוהו, הוא פרץ כל העת את מגבלות הצורה הסימפונית. מבנה התזמורת ומספר הכלים שגדל לבלי הכר גם הם מסימני 10 הסימפוניות שלו (כמו שוברט גם למאהלר סימפוניה בלתי גמורה - העשירית). ידועה במיוחד "סימפוניית האלף" - הסימפוניה השמינית של מאהלר שלביצועה דרושים מאות נגנים וזמרים - אלו מסמלים את היקום כולו המשתתף בשירה.‏

מאהלר גם כתב לידֶר - שירים זעירים לקול ולפסנתר. מחזור השירים "שירי קינה על מות-ילדים" ו-"שירי שוליה נודד" הם מהידועים ביותר, לצד אלה של שוברט, שבין אוספי השירים המובהקים מהרפרטואר הרומנטי. "קרן הפלאים של הנער", אוסף השירים העממיים שהלחין, שימש לו מקור לנושאים ששולבו בסימפוניות שלו.‏

בסוף חייו, עזב מאהלר את וינה האנטישמית ועבר לניו-יורק בה ניהל בהצלחה רבה את המטרופוליטן אופרה. הוא נחשב לאחד מגדולי הסימפוניה והסימפוניה התשיעית שלו נחשבת שיא יצירתו, כמו גם "השיר על הארץ" - מחזור שירים סימפוני המתבסס על פיוטים סיניים. אהובה מאד גם הסימפוניה ה-1 שלו "הטיטאן".‏

מאהלר תמך במלחין צעיר, שעתיד לשנות את עולם המוסיקה, שנברג, הן אומנותית והן כלכלית. ספרו של שנברג "התיאוריה של ההרמוניה" הוקדש לו.‏