בגיל 14 התקבל ראוול
לקונסרבטוריון של פאריס
שם למד אחר-כך גם הלחנה אצל פוּרֶה.
הוא החל להלחין יצירות לפסנתר
וזכה במהירות למוניטין של חדשן מצליח ומורד
במוסכמות המוסיקליות. הוא התפרסם כמתזמר
מחונן והתזמור שלו ליצירה "תמונות בתערוכה"
של מוסורגסקי
הפך יצירה זו לפופולארית על בימות הקונצרטים הסימפוניים. יצירתו לפסנתר "גספר
של הלילה",
שנכתבה בהשראת המוסיקה של ליסט,
והמוסיקה לבאלט
"דפניס וכלואֶה",
המבוססת על מיתוס יווני,
זכו להצלחה גדולה בפאריס
והוכרו כיצירות מופת.
לאחר מלחמת העולם
הראשונה, בה שרת כנהג אמבולנס, הוא האמין שיש להחיות את ימי הזוהר של צרפת
וכתב את "הפבאן לנסיכה שהלכה לעולמה"
ואת "קברו
של קופרן", המחיות צורות ריקוד בארוקיות.
ראוול גם כתב את ה"קונצ'רטו ליד שמאל"
למען הפסנתרן פול ויטגנשטיין,
שאיבד את ידו הימנית במלחמת העולם הראשונה ורצה להמשיך ולנגן באולמות הקונצרטים,
בידו האחת.
בריאותו המתדרדרת
של ראוול לא מנעה ממנו לנסוע בעולם ולזכות בהערכה רבה.
בשנת 1928, התפרסמה יצירתו המפורסמת והשערורייתית ביותר: "הבולרו".
ביצירה זו שראוול כינה "...קרשצ'נדו
לתזמורת" חוזר הנושא שוב ושוב, תוך שכלים נוספים מצטרפים כל הזמן והעוצמה
מתגברת - עד אקורד הסיום המצמרר. יצירה מרתקת זו נחשבת אחת מהיצירות המעניינות
של המאה ה-20.
