הדנובה הכחולה מאת יוהאן שטראוס

הכל התחיל כשאחד, יוזף וויל, כתב שיר הלל לאור החשמל החדש המאיר את הרחובות בוינה. השיר הולחן לביצוע במקהלה המקומית בוינה אך נשכח במהרה, לאחר שחשמל ותאורת רחוב הפכו לעניין של שיגרה. אך יוהאן שטראוס, מלחין השיר, לא שכח את הלחן הקליט. לאחר מספר שנים,‏ משנתבקש לכתוב יצירה מוסיקלית לתערוכה בפאריס, הוא לקח שוב את הלחן הישן ועיבד אותו לתזמורת מיתרים. הביצוע הפאריסאי על ידי תזמורת בתערוכה הפך להצלחה מסחררת. "הדנובה הכחולה" הפך להיט ענק ומאז הפכו תוי היצירה לתוים הנמכרים ביותר בהסטוריה, של יצירה מוסיקלית כלשהי.‏ אם יוזף וויל היה חי, הוא היה ודאי פוצח בשיר. דני קיי, שחקן הקולנוע היהודי האגדי, שהיה דרך אגב בעל שמיעה אבסולוטית ולא החמיץ שום הזדמנות לנצח על תזמורות סימפוניות ללא הכנה מוקדמת, דאג להשתמש ב"דנובה" כרקע לחבטות ביריבו המתאגרף, באחד מסרטיו הגדולים.‏

‏ה"דנובה" היא ואלס וינאי לכל דבר. היא כחולה רק במוסיקה כי במציאות נהר הדנובה צבעו ירוק-חום. היות הואלס שייך לעיר וינה ברור מעל לכל ספק בזכות ההטעמה הוינאית המפורסמת בואלסים שלה - כל פעימה ראשונה באה מעט מוקדם מהצפוי. זהו סימן ההיכר של הואלסים הוינאים ו"הדנובה" אינה שונה מהם. היא אמנם נכתבה לפאריס אך היא שייכת לוינה. יוזף לוי היה ודאי פוצח בשיר ובריקוד בו-בזמן, אם רק היה זוכר את המילים...‏