הקונצ'רטו לצ'לו אופוס 58 הוא מעין שיר פרידה של אלגר
לעולם הישן שנחרב במלחמת העולם הראשונה. כמו בני דורו הרבים, חש גם אלגר שהמלחמה
 הגדולה
הזו החריבה את העולם הקסום והיפה של אירופה הרומנטית. וכמו רבים מאיתנו מתגעגע
אלגר למה שהיה וכמו מסרב להיפרד.
בפרק הראשון ניתן לחוש את בכיו המר של הצ'לו המבכֶּה
את העולם שלא ישוב עוד. התזמורת מלטפת בעדינות את צליליו כמו מנסה להרגיעו.
נסיונות העידוד צצים ועולים כל העת, למול צילו האפלולי של האִיוּם המרחף ממעל.
חייה של הצ'לנית המחוננת ז'קלין דה-פרה, שביצועה לקונצ'רטו
נחשב למעמיק ורגשי במיוחד, נקשרו ביצירה זו, שכמו סיפרה את סיפור חייה של
נגנית יפה ומוכשרת שצילה של מחלה נוראה הלך וכיסה אותה, עד לסוף המר.
|
