שיר נוצרי ללא ליווי
המשמש לתפילה בכנסיה הקתולית.
הנצרות אסרה בתחילה שימוש בכלי נגינה שנחשבו כלי שרת לעבודת אלילים. האפיפיור
גריגוריוס
אסף במאה ה-6 את כל מזמורי הכנסיה, 630 במספר, לאוסף אחד שכלל את כל
המזמורים הדרושים למיסה הנוצרית לכל ימי השנה. הוא קבע 8 מודוסים
(סולמות עתיקים) לשירה כנסייתית ואלו נהוגים עד היום.
השיר הגריגוריאני מושר, כאמור, ללא ליווי
וללא מקצב
מוגדר. הוא מושר על ידי קול אחד או בכמה קולות השרים את אותו הלחן בדיוק (אוניסונו).
מקורותיו ההיסטוריים של השיר הגריגוריאני
הם שירים נוצריים קדומים, שהתבססו על לחנים יהודיים
שהושרו עוד בבית המקדש והשפעות יווניות ורומיות.
