מלחינים
היידן
מוצרט
בטהובן
שוברט
ברהמס
מנדלסון
|
סונטה (גם בסימפוניה
ובקונצ'רטו)
מהצורות החשובות
ביותר במוסיקה הכלית. מקור שמה "סונארה"
(להצליל) מעיד על היותה נבדלת מהקנטטה
המושרת בקולות, בהיותה צורה אינסטרומנטלית (מנוגנת בכלי נגינה). הסונטה הפכה
מצורה דתית בת 4 פרקים באופי מנוגד במאה ה-16, לצורה מוגדרת בתקופה
הקלאסית
ולאחריה, המנוגנת בדרך כלל בכלי אחד
(סונטות לצ'מבלו,
כינור
וכדומה).
הפרק
הראשון של הסימפוניה,
המיועדת לתזמורת גדולה, כתוב גם הוא בצורת הסונטה (הצורה נקראת גם אלגרו-סונטה)
וכך גם הקונצ'רטו,
המיועד לכלי סולו ולתזמורת.
אבי הסונטה הקלאסית
הוא קרל-פיליפ עמנואל באך,
בנו של י.ס.באך,
שנתן לה את המבנה האופייני ובמיוחד לפרק הראשון המוגדר היטב מכאן והלאה -
הסונטה-אלגרו.
כל המלחינים הקלאסיים הגדולים כתבו מאז בצורה זו, להרכבים שונים. היידן
כתב יצירות רבות בצורת הסונטה והוא נחשב לאבי הסימפוניה הקלאסית,
וכמוהו גם מוצארט.
בתקופה הרומנטית
בלטו בתחום הסונטה והסימפוניה גם שוברט,
ברהמס
ומנדלסון.
אך הבולט מכולם היה בטהובן,
שהוסיף לה פרק רביעי והפך את הסונטה לצורת הביטוי העיקרית שלו. ידועות הסונטות
שלו לפסנתר ("הפתטית",
"אפסיונטה" ו"סונטת
ליל ירח"),
סונטת "קרויצר" לכינור ולפסנתר וכמובן הסימפוניות
שלו הכתובות בצורת הסונטה. הוא ביטא דרמה באופן מוסיקלי, הביע רגשות בצורה
חסרת תקדים והכניס הרמוניות נועזות לסונטות שלו.
בתקופה הרומנטית
זנחו מעט את הצורה הנוקשה של הסונטה ומלחינים
העניקו לסונטות שלהם פרשנות ומבנה שונים מהסונטה הקלאסית אך גם במאה
ה-20
נחשבת הסונטה לצורה חשובה, אם כי קבועה ואחידה כבעבר.
Sonata
Allegro - אלגרו סונטה
צורה ששימשה לפרקים הראשונים של הסונטות,
הסימפוניות, הקונצ'רטי, הרביעיות הקאמריות ועוד, מורכבת משלושה חלקים: 1.
תצוגה 2. פיתוח ו-3. חזרה.
פרק 1 מהסונטה הפתטית של בטהובן
סונטה מספר 8 בדו מינור אופוס 13
|
סונטה לחליל בפה מזו'ר מאת טלמן
|
פרק 1 מתוך סונטת "ליל ירח" מאת בטהובן
סונטה מספר 14 בדו דיאז מינור אופוס 27 מספר 2
|
|
Xtend
האזנה
תקופה
תרשים
תוים
מילון
אינטרנט
פרוייקטים
מצאנים
|