יוֹהַנֶס בְּרַהְמְס

ברהמס נולד בהמבורג לאב מוסיקאי ואם תופרת, וכבר בילדותו התגלה כילד פלא. הוא עזב את בית-הספר בגיל 15 ופרנס את משפחתו בנגינה במסבאות עלובות. במקביל למד מוסיקה.‏

בבגרותו התיישב ברהמס בוינה וזכה למוניטין כמנצח וכמלחין. הוא זכה לעידוד מהמלחין פרנץ ליסט אך היה זה רוברט שומאן שטיפח אותו וניבא את גאוניותו. ברהמס הצעיר נקרע בין נאמנותו לשומאן לבין אהבתו העזה לרעייתו של המלחין, קלרה. גם לאחר מותו של שומאן לא זכה בליבה של קלרה שומאן, פסנתרנית ומלחינה בזכות עצמה, שעצותיה למלחין הצעיר היו חשובות בעיניו מאד. ברהמס ביטא את מצוקותיו וכמיהתו לה במוסיקה שכתב באותה תקופה, כולל הסקיצות של הסימפוניה הראשונה ו"הרקויאם הגרמני" החשוב שלו.‏

הרקויאם פירסם אותו וביסס את מעמדו בכל רחבי אירופה. ברהמס, שעד עתה כתב בעיקר מוסיקה קאמרית, החל עתה לכתוב את ארבע הסימפוניות שלו והסימפוניה הראשונה בדו מינור אופוס 68 אף כונתה בהערכה "הסימפוניה העשירית של בטהובן". ואכן, ראה עצמו ברהמס כממשיכם של היידן ובטהובן, כנושא הדגל של ההלחנה בסגנון הקלאסי, הקפדני והחסכוני בגודל התזמורת ועמד כנגד הנטייה של המלחינים הרומנטיים דוגמת ואגנר וליסט ליצירה אישית, חופשית מבחינת הצורה (הפואמה הסימפונית) וכתובה לתזמורות גדולות.‏

ברהמס שילב ביצירותיו את הצורה הקלאסית עם הרומנטיקה המוקדמת. הוא נמנע מיצירת מוסיקה תיאורית ועסק רק בצורות המקובלות. את הרומנטיות שבו גילה ברהמס במיוחד במוסיקה הקאמרית המאוחרת שלו ובמיוחד בחמישיית הקלרינט המקסימה שלו. השפעתו ניכרת על מאהלר ושנברג, שניים מהחשובים שבמלחיני המאה ה-20.‏