נולד: 22 לאוקטובר 1811 בריידינג‏ , הונגריה
מת: 31 ליולי 1886 בביירוט, גרמניה

Liszt, Ferencz - פְרַנְץ לִיסְט

מגדולי הוירטואוזים לפסנתר ואחד המלחינים המובהקים של התקופה הרומנטית. כבר בגיל 11 עורר את בטהובן להעריץ את נגינתו הבשלה ובהמשך המשיך להופיע ולצבור כסף והערצה שגבלה בהיסטריה, בכל מקום בו הופיע (סרט בשם "ליסטומניה" בכיכובו של רוג'ר דאלטרי הנציח את ההערצה המדהימה לה זכה ליסט).‏

כילד, הוא עבר לוינה, שם למד פסנתר אצל צ'רני והלחנה אצל סאליירי. אחרי שנתיים, הוא עבר עם משפחתו לפאריס. בפאריס התיידד עם ברליוז ושופן והפך למלחין חדשני ומרתק. חשיבותו כמלחין אדירה, שכן הוא פיתח את הפואמה הסימפונית, אחת הצורות החשובות שתרמה הרומנטיקה לתולדות המוסיקה. עיקרה של הפואמה הסימפונית הוא יצירה מוסיקלית המוגשת כחטיבה אחת ולא כפרקי סימפוניה נפרדים. בנוסף, הפואמה הסימפונית מספרת סיפור או מתארת חוויה חוץ-מוסיקלית כתמונה, שיר או אפילו רעיון פטריוטי ("מולדתי" של סמנטה, למשל). הכנסת גורמים חוץ-מוסיקליים למוסיקה מובנת אצל ליסט שהתעניין והושפע מאמנויות כספרות, ציור ושירה. הוא גם הושפע מהוירטואוזיות בנגינת הכינור של פגניני, כתב בסגנון דומה לפסנתר ועיבד מיצירותיו של הכנר האגדי לפסנתר. "ואלס מפיסטו" הוא דוגמא לכתיבתו, אך גם הקונצ'רטי לפסנתר מס' 1 ו-2 וסימפוניית פאוסט.‏

ליסט הזקן, בניגוד ל"כוכב" הצעיר, היה חדור פטריוטיות הונגרית (ראה ה"רפסודיות הונגריות" שכתב לאורך השנים) ואמונה דתית (כשפרש לרומא הוא אף הפך לכומר) וסייע רבות למוסיקאים צעירים, ביניהם ואגנר, שאף נשא את בתו קוזימה לאישה. כמו ואגנר, הוא השתמש רבות בטכניקה של לייטמוטיב (מוטיב מנחה המופיע שוב ושוב ביצירה).‏