הקונצ'רטי הברנדנבורגים נכתבו,
למעשה, לצורך קבלת עבודה. לאחר שפגש ב-1719 את המארקגראף כריסטיאן לודוויג
פון-ברנדנבורג שהביע הערצה למוסיקה שלו, החליט באך לכתוב את סדרת הקונצ'רטי
ולהקדישם לו. הוא שלח את התוים עם מכתב בו רמז על רצונו לעבוד אצל פון-ברנדנבורג
אך לא זכה לקבל תשובה. הלה דאג לשמור את התוים ובזכותו השתמרו הקונצ'רטי.
למעט הליווי בצ'מבלו, שונה כל קונצ'רטו מהאחרים בהרכב הכלי לו כתב באך. אך
כולם ניחנים באותה ריקמה גאונית של קולות פוליפוניים שהפכה אותם לטובים בבארוק
ואת באך לגדול המלחינים של התקופה.