אגדות רבות ופנטסטיות נקשרו ברקויאם (מיסת האשכבה) שכתב וולפגנג אמדאוס מוצרט לקראת מותו. העובדה שהרקויאם הוזמן על ידי לקוח מיסתורי ששמו אינו ידוע, שמוצרט לא השאיר אחריו צוואה או קבר ולא אמר מילים אחרונות הידועות לכל - כל אלו היקשו על שוחרי המוסיקה לעכל את האובדן של גאון מוסיקלי בגיל כה צעיר - 35. מסתבר שרוב העובדות הקשורות ברקויאם אינן ממש נכונות:‏

המזמין את הרקויאם היה רוזן שהזמינו בחשאי והתכוון להציגו כרקויאם שנכתב על ידו (הוא עשה זאת בעבר). בזמן הכתיבה הבין מוצרט שהוא כותב את הרקויאם שלו עצמו.‏ הוא לא הספיק לסיימו ורק 2 פרקים מתוכו הושלמו. השאר הושלמו מהטיוטות שהשאיר, בידי תלמידו זיסמאייר שעל אף עבודתו המצויינת ניכרים הבדלים ברמת הכתיבה בינו לבין אמדאוס. אנטוניו סאליירי שהואשם בהקשרים שונים במעורבות במותו של מוצרט, לא היה קשור כלל במותו, כפי שקובעות העובדות כולן.‏

הרקויאם אינו מזכיר את יצירותיו הדתיות של מוצרט. הוא כתוב באופן המזכיר יותר את כתיבתו הקנאית של יוהאן סבסטיאן באך. במובן זה הצליח מוצרט להתרומם מעל לתקופתו ולכתוב יצירה המדגימה עד כמה היה חסר-גבולות של סגנון, זמן, הבעה ואופי. הנצח היה המגרש שלו.‏