|
Xtend   |
היא ההרכב הקאמרי הנפוץ ביותר (היינו, הרכב המיועד למקומות קטנים).,
וגדולי המלחינים הקדישו לו את מיטב יצירתם. ההרכב כולל שני כינורות ,
ויולה
וצ'לו.
העיקרון העומד בבסיסו של אנסמבל זה הוא השוויון והאיזון
בין הכלים והתפקידים: אין כלי מלווה וכלי סולו בקבוצה כזו, אלא מעין
שיחה בין הכלים, המנגנים תפקידי סולו ותפקידי ליווי חליפות, כמו בשיחה רגילה."רביעיית
מיתרים" היא גם צורה מוסיקלית חשובה, הנפוצה בין המלחינים הקלאסיים,
ונועדה לאותו הרכב. אף על פי שהיידן
נחשב לאבי רביעיית המיתרים, נראה שהמלחין אלגרי
הוא שכתב את רביעיית המיתרים הראשונה בהיסטוריה.,
באך
והנדל
כתבו רביעיות אף הם, אלא שהיידן היה זה אשר שחרר את רביעיית המיתרים מן הכורח
לכתוב ליווי בצ'מבלו
בצורת בס ממוספר,
והכניס את השוויון בין חברי ההרכב. היידן הפך את צורת
הסונטה
הקלאסית לצורה הנהוגה ברביעייה הקאמרית. בכך, למעשה, הפך את הרביעייה
לצורה הקאמרית החשובה מכולן. ששת
הקוורטטים אופוס 76, ושני הקוורטטים אופוס 77
של היידן, נחשבים לשתיים מהיצירות הטובות ביותר
בתולדות צורה זו. מוצרט,
שניגן ברביעייה עם היידן, הצטיין אף הוא בתחום, והרביעייה מפרי עטו, "הציד"
(קכל 458) הינה יפה, מרתקת ומושפעת להפליא מן המוסיקה של היידן. דברים
דומים ניתן לומר על הרביעייה "הדיסוננטית"
שלו, קכל 465. ששת הקוורטטים האחרונים
מאת בטהובן נמנים על המעולות שביצירותיו, ביניהם
הרביעייה מס' 15, אופוס 132. גם שוברט
הצטיין בז'אנר רביעיית המיתרים, כפי שנשמע בקוורטטים האחרונים שחיבר בחייו,
ביניהם "העלמה והמוות" הרציני וכבד-הראש.
ברהמס
הלחין שלוש רביעיות בלבד, אם כי מצוינות, במיוחד הרביעייה
מס' 1, אופוס 25. במהלך שהותו באמריקה, הלחין דבוז'אק
את הרביעייה מכונה "האמריקנית", אופוס
96. הרביעייה מס' 2
מאת בורודין
גם היא ידועה מאוד ואהודה על הקהל.    |
Xpose
|
