ואגנר הוא המלחין היחיד בהסטוריה שכל האופרות שלו, 11 במספר,‏ ממשיכות להיות מבוצעות, מאז נכתבו ועד היום. "ההולנדי המעופף", הדרמה הגדולה הראשונה שלו, נכתבה לאחר מסע בים ב-1839, מסע בו עזב ואגנר הצעיר את ריגה,‏ העיר בה עבד, והגיע עד צרפת. במהלך המסע, שהיה מלווה בסערה, החליט ואגנר לכתוב את "ההולנדי המעופף" על פי גירסתו של היינריך היינה.‏

‏האופרה הפיוטית מספרת על קברניט ספינת הרוחות בעלת המפרשים השחורים, שנגזר עליו, כעונש על קללה,‏ לשוט על פני הים עד קץ הימים. אחת ל-7 שנים יותר לקברניט לעלות ליבשה בכדי לחפש לו אשה. אם ימצא אשה שתהיה מוכנה לאהוב אותו, גם כשתדע על סודו הנורא, תבוא גאולתו. הימאי המקולל מוצא לו את סֶנטה המוזרה, שחיכתה לו בשל הרגשה מוקדמת שיבוא, אך לאחר שהתאהב בה הוא חושד שאינה נאמנה לו, הוא מפליג משם.‏ היא קופצת מהצוק הגבוה ביותר אל תוך הים וקוראת בשמו של אהובה. הו,‏ אז בוקע אור מבעד לעננים והאוהבים המאושרים, פטורים מעול הקללה האיומה,‏ מרחפים אל-על, לעבר השמיים.‏

ואגנר חיבר את האופרה הזו, בלהט רב ובתשוקה מדהימה. הוא יצר בה שפת צלילים חדשה המתארת כל שלב באופרה, מגלי האוקינוס המתנפצים אל ספינתו של ההולנדי ועד למונולוג העצוב של הימאי והבלדה של סֶנטה המאוהבת. הוא חיבר את האופרה בתקופה הקשה בחייו: הגאון הצעיר שהה בפאריס, חסר-כל ומושפל. הוא כבר הבין שהינו גאון, אך איש מסביבו עדיין לא הכיר בכך. הוא הפנה את כל מירצו וכוחו לכתיבת האופרה וזו, אכן, זיכתה אותו בהצלחה המיוחלת. הוא הציג את ה"הולנדי המעופף" בדְרֶזְדֶן וההצלחה היתה כה משמעותית שואגנר עזב את פאריס והתיישב בדרזדן, תוך קבלת משרת מנצח.‏‏