צחוק הגורל הוא שאחת האופרות המצליחות בכל הזמנים,‏ "הספר מסביליה", נכשלה בליל הבכורה כשלון חרוץ.‏ אך היא לא סתם נכשלה -‏ היא לא עמדה בתחרות עם "הספר מסביליה" של אחד, פאאזיילו, כותב אופרות שכיום איש אינו זוכר, אך אז הוא נחשב לאחד השמות ה"חמים"‏ בתחום האופרה ‏(‏‏נפוליאו‏ן, מספרים, אהב את האופרות שלו מאד)‏.‏

בערב שלאחר כשלון הבכורה של "הספר מסביליה", לא יצא רוסיני ל"תיאטרו ארג'נטינה", להצגה השניה של האופרה. הוא לא רצה להיות נוכח בכשלון נוסף. אך, באמצע הלילה, התעורר רוסיני לקול רעש וקריאות ברחוב. הוא הציץ מחלונו וראה... המוני בני רומא עומדים עם לפידים בידיהם ומריעים לו וליצירתו האהובה. זו היתה מחווה יפה של הודאה בטעות, שבני רומא יזמו -‏ אקט של התנצלות המונים לפני מוסיקאי דגול.‏

רוסיני כתב מהר מאד וכשרונו המדהים היקנה לו תדמית של "פס ייצור"‏ למוסיקה אופראית טובה. את ‏"הספר מסביליה" הוא כתב תוך 13 (!!) יום בלבד.‏ הדמויות לקוחות מ"נישואי פיגארו" של מוצרט, אם כי הסיפור אחר וההקשר אינו דומה. ניתן לאמר כי זו אחת מאופרות הסבון הראשונות בהסטוריה.‏

באופרה עצמה מסייע פיגארו, הסַפָּר, לרוזן אלְמַוִיוָה לזכות בידה של רוזינה,‏ בת חסותו של דוקטור ברתולו, המתכוון לשאתה בעצמו. הרוזן מתחפש פעמיים וזוכה באהבתה של רוזינה. פיגארו מסכל את מזימותיו של ברתולו וחבריו ורוזינה נישאת, לבסוף, לרוזן. סוף טוב - הכל טוב.‏