לאריק סאטי היתה בעיה עם האקלים המוסיקלי של זמנו. יצירות קלאסיות גדולות וארוכות פיתחו מנגינות קצרות במשך חצי שעה ויותר, סימפוניות ארוכות ואופרות שהוצגו לאורך שעות רבות - כל אלו הטרידו את האיש המוכשר והצנוע הזה. אך במקום למחות ולצעוק את ביקורתו פיתח סאטי צורה חדשנית של ביקורת. הוא היה מחבר קטעי מוסיקה קצרים ויפים ונותן להם שמות מגוחכים כגון "קטע בצורת אגס" או "פרלודים רכרוכיים לכלב".‏

הגימנופדיות הן מאותם קטעים קצרים ומקסימים. שלושת הקטעים דומים באופיים והם נועדו לתאר את היופי השנון שבפיסול היווני הקדום.‏ האימפרסיוניסטים כולם ובכללם סאטי, היו מתבוננים קפדניים באומנות פלסטית וניסו כל העת להמחיש אלמנטים של ציור ופיסול באורח מוסיקלי ייחודי. לפיכך, התעניין סאטי בתיאור האמנות של הפיסול היווני בעירום ‏(‏גימנופדי הוא "נער עירום" בלשונו ה"כאילו יוונית" של היוצר)‏. ואכן,‏ המוסיקה המרחפת וההיפנוטית שיצר מצליחה להכניס את המאזין לעולם שכולו אסתטיקה ויופי וללא תוכן חיצוני לאמנות - ממש כמו הפיסול היווני שכה אהב.‏

התיאור הפסנתרני של הגימנופדיות אופייני לאימפרסיוניזם של סאטי.‏ מוסיקה נוגעת ולא נוגעת, שאינה מחוברת לרגשות בסגנון שופן ולסערות הנפש בסגנונם של ליסט או בטהובן, אלא מציגה יופי מזוכך וזורם שרק בהאזנה קשובה ניתן לחדור לרגשות הגלומים בו.‏