חיבור מוסיקלי עם סולנים, מקהלה ותזמורת. במקור היתה הקנטטה יצירה לשירה (בניגוד לסונטה שהיא לנגינה). במאה נ-16 נוצרה הקנטטה לדקלום של שירה בחרוזים או קטע חריזה דרמתי, בידי זמר בודד עם ליווי של כלי בודד (קנטטה דה-קאמרה). מונטוורדי ופרי עסקו בכתיבת קנטטות אך אלו נחשבו פחותות דרגה לעומת האופרה שנולדה במקביל ושבניגוד לקנטטה כללה משחק, תלבושות ותפאורה.‏

קאריסימי שיכלל את הקנטטה במאה ה-17 והכניסה לכנסיה (קנטטה דה-קייזה). בהדרגה נוספים כלי ליווי, נכנסות אריות (האריה היא שיר סולו) ותזמורת המיתרים הופכת למלווה העיקרית. פרגולזי באיטליה, קופרן בצרפת ושוץ בגרמניה - כל אלה ורבים אחרים כותבים קנטטות רבות ומכינים את הקרקע להופעתו של הגאון - יוהאן סבסטיאן באך שכתב כ-300 קנטטות דתיות ומעט חילוניות (כקנטטת הקפה) כה מגוונות וכה שונות זו מזו עד שקשה לתפוס את יכולתו המוסיקלית הבאה לידי ביטוי בקנטטה. מקהלות, סולנים, דואטים ואריות ותמיד הסיום בכוראל בו שרים כל הנוכחים בכנסיה. הכלים המלווים משתנים לרוב - באך כתב על פי הנגנים שעמדו לרשותו בכל עת.‏

גם אחרי באך כתבו רבים מהמלחינים קנטטות מכל הסוגים, החל מהיידן, מוצרט, בטהובן, שוברט וברליוז ועד למלחינים בני המאה ה-20 כסטרווינסקי ובריטן. אך שיאה של הקנטטה הוא בתקופת הבארוק.‏