גרמניה |
|
 הבירה:
ברלין |
גרמניה |
|
הבירה:
ברלין |
|
|
גרמניה היא מהארצות החשובות ביותר בתולדות המוסיקה האירופית בכלל, ובמוסיקה של העידן הרומנטי  ,
בפרט. הארץ, שהייתה גורם תרבותי משמעותי באירופה של המאה ה-19, תרמה רבות
לעיצובו של הצליל הרומנטי הייחודי, באמצעות כתיבתם של בטהובן ,
ברהמס,
וובר,
שומן
ומנדלסון.
עם זאת, יש לזכור כי בזכות מלחינים כשוץ,
גלוק,
טלמאן
ושושלת באך
הנודעת, גרמניה הייתה דומיננטית עוד בזמנים קדומים יותר.,
הוא השיר הגרמני, בו הצטיינו האוסטרים
שוברט
והוגו וולף,
נראה כצורת הביטוי האינטימית והאותנטית של תרבות שאבדה. מאהלר
וברוקנר,
עם כתיבתם הסימפונית רבת-הרושם, המנוגנת על ידי תזמורות ענק, שלא היה להן
אח ורע בתולדות המוסיקה, מאפיינים את רצונה העז של גרמניה לתפוס את המקום
הראשון באירופה.
את נטייתה של גרמניה לאמנות החוקרת את העבר, בד בבד עם השאיפה ליצור לעצמה
תרבות חדשה ועצמאית. ואגנר הזדהה עם מאבקו של "נסיך הברזל" פון-ביסמרק
לאחדות גרמנית, כנגד הקיסר האוסטרי רב העוצמה.
משניצח ביסמרק, הקדיש וואגנר את האופרות שלו (כגון מחזור "טבעת
הניבלונגים") למיתולוגיה הגרמנית העתיקה והאלילית. בעיירה ביירוט,
יסד לכבודו המלך לודביג השני מבאוואריה את "המקדש
לאמנות גרמנית", בו בוצעו על הבמה יצירות "לאומיות טהורות".
עקב השקפותיו האנטישמיות וגישתו האמנותית, זכו וואגנר ויצירתו (מחצית המאה
אחרי מותו!) להערצתם של הנאצים, והוא היה לסמל המובהק ביותר של התרבות הארית,
בעיני היטלר. המלחין ריכרד שטראוס
("טיל אולנשפיגל"), שאף הוא אומץ
על ידי המשטר הנאצי, נחשב לממשיכו של וואגנר, אם כי היתה בכך מידה מסויימת
של הגזמה.
כהינדמית
וקורט וייל
תרמו לעולם את "המוסיקה השימושית"
כחלק מהתפיסה הכוללת של "אמנות שימושית".ריקודים שמוצאם בארץ זו: Allemande
- אלמנד - ריקוד גרמני מתון. לרוב במשקל 4/4
ובמבנה דו-חלקי.Galope,
Galop, Gallop - גאלופ - ריקוד מעגל עליז במשקל
זוגי מגרמניה.  |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
