בתחילת ימי הקולנוע, היתה המוסיקה מושמעת על ידי נגנים חיים או בעזרת הגרמפון (סבו של הקומפקט דיסק ואביו של הפטיפון). הסרטים היו אז אילמים וממילא לא הוכנס כל פס קול לסרט. בשלב די מוקדם בהתפתחות הראינוע, החלו לכתוב מוסיקה במיוחד לסרט כשהיא מפתחת רעיונות, מעצימה רגשות ומלווה את ההתרחשויות על המסך.‏

הסרט "L'assassinat du Duc Guise" שנעשה בשנת 1097 הוא מראשוני הסרטים שלהם נכתב פס קול משלהם. בהמשך, החלו להוסיף פס קול לסרטים בגוף הסרט. הסרט המדבר הראשון בהיסטוריה היה "זמר הג'אז" עם אל ג'ונסון. מעתה, החלו כותבים לסרטים גם רבים מהמלחינים המוכרים של המוסיקה הרצינית. בריטן כתב מוסיקה לסרטים רבים (כולל "המדריך לכלי התזמורת לבני הנעורים"), הונגר, קופלנד, מיו, פרוקופייב ושוסטקוביץ'. שנברג סרב לכתוב מוסיקה לסרט "האדמה הטובה" בעבור 50,000 דולר. האגדה מספרת גם על סטרוינסקי שדחה סכום של מליון דולר, תוך סירוב לכתוב מוסיקה לסרט.‏

כיום, משמשת המוסיקה, מרכיב משמעותי בהפקת סרט וטובי המלחינים נשכרים לשם כך. מלחיני המוסיקה באים ממגוון של סגנונות וכיוונים מוסיקליים. העליה האדירה בכמות של הסרטים המופקים מדי שנה איפשרה למלחינים רבים מתמיד, לעסוק באמנותם ולזכות בפרנסה טובה ובאהדת הקהל. פרס האוסקר, המחולק מדי שנה לטובים שבהם, מדגים כמה צבעוני ואיכותי הפך התחום. כותבי מוסיקה לסרטים כ"טיטאניק" (הזוכה הגדול של שנת 1997) התעשרו בזכות אמנותם. גם יוצרי פופ כאלטו ג'ון, שכתב את המוסיקה ל"מלך האריות" זכו להצלחה גדולה בתחום הקולנוע.‏

התפתחות הטלויזיה הוסיפה לעניין ומוסיקה לסדרות טלויזיה היא ענין רווחי במיוחד. מארק סנואו, מלחין המוסיקה לסדרה "תיקים באפלה", הפך בן-לילה לכותב מצליח, בזכות המוסיקה המקורית שלו לסדרה.‏

מאות סרטים השתמשו במוסיקה קלאסית כפסקול. רבים מהמפיקים עשו זאת בהנחה שכך יוכלו לשלם פחות תמלוגים, אך, לעומתם, היו רבים שהמוסיקה קסמה להם ונראתה כבחירה טבעית לליוי עלילת הסרט. ניתן לציין סרטים כמו "מוות בונציה" (המלווה באדאג'ייטו מהסימפוניה מספר 5 של מאהלר) או הסרט "שמש ירוקה" המשלב מוסיקה נפלאה של יוצרים קלאסיים רבים (במיוחד זכור קטע הפתיחה המלווה בפרק בראשון של "הסימפוניה הפסטוראלית" של בטהובן). סרט ההנפשה "פנטסיה" מאולפני וולט דיסני המחיש באנימציה נפלאה יצירות קלאסיות, מהיפות ברפרטואר. הגדיל הסרט "אלוירה מאדיגן" שהמוסיקה של מוצרט כה התאימה לו עד שהקונצ'רטו לפסנתר ממנו היא נלקחה, זכה לשם חדש... "אלוירה מאדיגן".‏

אך הסרט המדובר ביותר שעשה שימוש במוסיקה קלאסית כפסקול הסרט היה הסרט הקשה "התפוז המכני". בסרט אלים ואכזרי זה, מלוות יצירות קלאסיות נשגבות את ההתרחשויות הקשות ביותר והניגוד שבין היופי הנצחי של המוסיקה, לבין האלימות והרוע, הופך למרכז הסרט בעת שהגיבור "משוקם" לצלילי מוסיקה.‏

הסרט המקסים מ-1998 "הילארי וג'קי", הוקדש לסיפור חייה הטראגי של הצ'לנית ז'קלין דה-פרה ולחייה עם אחותה ובעלה, הפסנתרן ומנצח המפורסם דניאל ברנבוים. היא מתה ב-1987 ממחלת הטרשת הנפוצה.‏

סרטים מפורסמים אחרים הוקדשו לחייהם של גדולי המלחינים, ביניהם "אמדאוס", על חייו ומותו של מוצרט, "ליסטומניה" שעסק בליסט, ו"הסימפוניה הפנטסטית" על חיי ברליוז.‏