המדהים בעולם האופרה הוא הסתירה המתמדת שבין ההתרחשות הדרמתית לבין הצורך בשירה מתמדת. קצת קשה להבין את הגיבורים המתים במשך רבע שעה וממשיכים לזמר בפאתוס ומקצועיות מדהימים. רק מי שמורגל בהבנת האופרה אינו מגחך בעת שוְיולֶטַה, חולת השחפת הגוססת, מקפידה לשיר אריות יפהפיות לאורך כל האופרה, על אף מצבה הבריאותי הקשה. ב"לה טרויאטה" אנו חשים ברצינות את הסתירה שבין המֶדיוּם האופראי לבין הסיפור אותו הוא מספר. ומנגד - זהו אולי סוד יופיה של אופרה: הכל מתורגם למוסיקה ושירה באופן מסוגנן ונאצל.‏

האופרה נכתבה על בסיס ספרו של אלכסנדר דיומא, "הגברת עם הקמליות".‏ היא עוסקת בצביעות של החברה האנושית, בה נשים רבות מנוצלות על ידי גברים - הן טובות לשעשועים אך אינן "מתאימות" לחיי משפחה מהוגנים.‏ באופרה הזו מתגלה באופן ברור התכונה הבולטת באופרות של ורדי - יכולתו לבצע פסק-זמן במהלך העלילה לטובת רגעי-קסם אופראיים נפלאים. באופרות הבאות, ובמיוחד ב"אאידה"‏ וב"אותלו" תבלוט תכונה זו ותגיע לשיא.‏

אלפרדו, בן-עשירים, מתאהב בוְיולֶטַה, יצאנית חולת שַחֶפֶת. אביו אינו מרוצה מהעניין ומשכנע את ויולטה לנטוש את בנו, לטובתו ולטובת עתידו. היא חוזרת בכאב לחייה הקודמים ומצבה הבריאותי מחמיר והופך קשה מיום ליום עם שיעול הנראה סופני.‏ אביו של אלפרדו מגלה רחמים וממש על ערש דווי בא אליה אהובה והם מתאחדים באהבתם.‏

בסרט "אשה יפה" לוקח ריצ'רד גיר,‏ את אהובתו היצאנית לאופרה ולא במקרה אופרה זו היא המוצגת בו.‏ הגיבורה מתרגשת עד דמעות מהסיפור ומגורלה של ויולטה ואולי היא רואה בסיפור נבואה מוקדמת לגורלה שלה.‏ אך אין לחשוש שכן סרטים אמריקאיים צריכים להיגמר בטוב ולכן בסוף הסרט לוקח אותה אהובה לעבר עתיד ורוד ומואר שויולטה לא זכתה לו.‏