כלי הקשת הם קבוצת
הכלים הגדולה בתזמורת הסימפונית
.
יותר מחצי מהכלים בתזמורת הם כלי קשת. על משפחה זו נמנים הכינור,
הויולה,
הצ'לו
והקונטרבאס.
הם נקראים כלי קשת שכן הנגינה בהם מתבצעת בדרך כלל
בעזרת הקשת, אם כי הנגינה בפריטה (פיציקטו)
מקובלת גם היא. כלי הקשת בנויים מצוואר המתחבר לתיבת תהודה ומעליהם 4 מיתרים
מתוחים העשויים מפלדה או גידים של כבש. המפתחות מאפשרים כיוון המיתרים על
ידי מתיחה והרפייה שלהם לגובה הנכון. בעזרת הקשת שמעביר הנגן מעל למיתרים
מונפק הצליל הרך של כלי הקשת.
מוצא הכינור ובני המשפחה האחרים מכלי קשת שהביאו הערבים בכיבוש ספרד במאה ה-10 לספירה, בינהם הרֶבֶּק שנולד מן הרַבַּאבּ, הפִידְל שממנו נוצרה הלִירָה דֶה בְּרַאצ'ו - הכלי שקדם לכינור. בוני כלי הקשת הגדולים בהיסטוריה ישבו בקרֶמוֹנָה שבאיטליה ביניהם משפחת אַמַאטִי, גוּאַרְנֶרִי והאומן, בונה הכינורות הדגול, אנטוניו סְטְרָדִיבַרִיוּס, שתהילתו היתה דומה לשל גדולי היוצרים במוסיקה, על שום כלי הקשת המופלאים שיצר. איכותו של כלי הקשת נמדדת בסוג העץ ובחומרי ההדבקה והצבע מהם הוא עשוי.
כלי הקשת הם בסיס התזמורת הסימפונית והם
מעניקים לה את הצליל האופייני לה. יותר ממחצית הכלים בתזמורת הסימפונית הם
אכן כלי קשת. אפשרויות ההבעה ושיטות ההפקה של הצליל בכלי הקשת מגוונות ביותר
(משיכה בקשת, פיציקטו, הקשה בעץ הקשת וכדומה). אחד ההרכבים החשובים במוסיקה
הקאמרית הוא רביעיית המיתרים
המורכבת מכלי קשת בלבד, אך גם בהרכבים קאמריים אחרים ממלאים כלי הקשת מקום
מרכזי.
מבנה הכלי
כלי הקשת בנויים בצורה דומה: תיבת התהודה משמשת להגברת צלילי הכלי היוצאים מוגברים דרך הפתחים המסוגננים שבחזיתה. צוואר הכלי עליו מתוחים ארבעת המיתרים עד ליתדות הכיוונון המאפשרים לכוון את הגובה המדויק של המיתר. על המיתרים לוחץ הנגן בידו השמאלית על מנת לקצר את המיתרים ובכך להפיק צלילים בגבהים שונים.
הקשת
צורת הקשת השתנתה במהלך הדורות וצורתה הנוכחית נקבעה במאה ה-18. כיום היא ישרה ושערותיה עשויים משערות זנב סוס.
לאורך ההיסטוריה, הוכנסו שינויים ושיפורים
שונים בכלי הקשת, עד שרבי-האמנים האיטלקיים יצרו, במאה ה17-, כלים שהיו כמעט
מושלמים. עד עצם היום
הזה, איש לא הצליח לבנות כלי הקשת מעולים דוגמת אלו שנוצרו בעיירה האיטלקית
הקטנה קְרֶמוֹנַה,
על ידי בוני כלי-הקשת אמאטי ותלמידו גוארנרי.
אך הגדול מבין בוני הכלים של כל הזמנים
היה תלמידו האחר של אמאטי, סטרדיבריוּס
,
שבכלי הנגינה המושלמים שבנה מנגנים כיום ברי המזל שבין
האמנים בני זמננו. למעלה מ1,100- כלים נוצרו בבתי המלאכה של משפחתו,
ו600- מהם (ביניהם 400 כינורות) קיימים עד היום, ומוסיקאים מוכנים לשלם עבורם
סכומי עתק. בעבר סברו חוקרים כי סוד אמנותו הייתה הלכּה בה השתמש. אך, כפי
הנראה, היה זה צירוף של פרופורציות מדויקות והתיישנות החומר, שהעניקו לכליו
את הצליל המשובח.
 |
|
|
 |
|
