יצירה מוסיקלית המבוססת על סיפור דתי ומשלבת תזמורת, מקהלה ושני סולנים. האורטוריה דומה לאופרה בהתפתחותה ובמאפייניה אך, בניגוד לה, היא אינה מבוצעת על במה, בשילוב תפאורה ותלבושות, אלא באולם הקונצרטים.‏‏

בניגוד לאופרה המציגה דרמות אנושיות שאינן דתיות, מבוססת האורטוריה על סיפורים דתיים, המבוססים על סיפורי התנ"ך והדת הנוצרית.‏

התפתחות האופרה והאורטוריה חלה במקביל מאז המאה ה-16, עת החליטו הנוצרים למשוך את לב העם והנוער אל הדת באמצעות הלחנה ובימוי של סיפורי הדת. המלחין האיטלקי, בן המאה ה-17, קאריסימי ביטל באורטריות שלו ("יפתח" היא מהמפורסמות שבהן) את התפאורה והתלבושות והחליפן בקריין המתאר את הסיפור ברצ'טטיב יבש.‏

אמנם גם היידן ("מעשה בראשית" ו"תקופות השנה") ורוסיני ("משה במצרים") כתבו אורטוריות, אך גדול כותבי האורטוריה הוא הנדל.‏ הוא שהעלה את האורטוריה לשיא, בסדרת סיפורים ברוח התנ"ך. באורטוריות כ"יהודה המכבי", "יוסף", "שמשון" ובמיוחד "משיח",‏ שהיוותה את פסגת האורטוריה, משתמש הנדל בכל שיטות ההלחנה והצורות של תקופת הבארוק ומעמיד את המקהלה במרכז היצירה.‏

לאחר הנדל שוקעת האורטוריה בהדרגה. על אף שמלחינים דגולים כמנדלסון ("אליהו") וסטרוינסקי ("המלך אדיפוס") כותבים אורטוריות נפלאות, לא העמיד מלחין מרכזי את האורטוריה במרכז יצירתו, כפי שעשה הנדל.‏

המלחין היהודי ארנסט בלוך כתב אורטוריה, "מלאכת הקודש", המבוססת על סידור התפילה היהודי. אך היהדות מעולם לא אימצה את האורטוריה.‏