|
|
   |
|
|
|
|
|
|
מלחינים
 פוצ'יני |
  .
האופרה היא שילוב מוסיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.
היא הומצאה בסוף המאה ה-16 כחלק מהרנסאנס
של תרבויות רומי
ויוון ושורשיה בתיאטרון היווני הקדום.
האופרה הראשונה היתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה,
בשנת 1598. המוסיקה בה הולחנה על ידי ג'קופו
פרי. במהלך
ההיסטוריה של האופרה ישנה תחרות מתמדת ומרתקת בין הדרמה למוסיקה
כאשר יוצרים שונים מדגישים את אחד מהיסודות כחשוב מהשני, אך שניהם מהווים
מרכיבים חיוניים באופרה השלמה. מונטוורדי,
גלוק
וראמו
היו מחשובי האופרה של תקופת הבארוק
ומוצרט,
עם "נישואי פיגארו",
"דון ג'יובאני",
"חליל הקסם"
ואופרות רבות אחרות היה למוביל של התקופה הקלאסית.
רוסיני
("הספר מסיביליה")
ופוצ'יני
("טוסקה"
ו"לה בוהם")
וכמובן גדול כותבי האופרה האיטלקית ורדי,
שעם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנאצר",
"ריגולטו",
"אאידה"
, "לה טרויאטה"
ורבות אחרות הפך את האופרה לשילוב רומנטי מושלם
של דרמה גדולה עם מוסיקה מופלאה.
 זמרי
האופרה המעולים זכו תמיד להערצת הקהל. היו אף תקופות (במאה ה-17) שההערצה
אליהם הפכה אותם לאדוני האופרה והמלחינים כתבו
אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, על אף שמאז
גלוק הפכה האופרה
יותר דרמתית ופחות ראוותנית, היו זמרים כמריה
קאלאס "האלוהית" והטנור
האיטלקי אנריקו קארוזו
לשמות, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה. בין זמרי האופרה הבולטים בעולם, כיום,
נמצאים זמרי טנור כלוצ'יאנו פאבארוטי
ופלסידו דומינגו.
הם מופיעים בבתי האופרה החשובים בעולם, החל מהמטרופוליטן בניו-יורק
ועד לאלו של וינה
ומילאנו.
האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות הנוטלות
בה חלק והן מאיכות הנובעת מהשילוב ביניהן.
"הבנרה" מתוך האופרה "כרמן" מאת ביזה (סולו: לורי קיי מילר) "מלכת הלילה" מתוך האופרה "חליל הקסם" של מוצרט (מבצעת: דיאנה דמראו)
|
        |
 |
 |
ואגנר
