 ההסטוריה
של האדריכלות והמוסיקה
האדריכלות במצרים
העתיקה ידועה במיוחד בקברים ובמקדשים, שהוקדשו למלכים
ולאלים של תרבות זו. הפירמידות
הן אולי המבנים המפורסמים ביותר מהעולם העתיק וודאי הקברים הידועים מכולם.
כמבנים שתוכננו לשרת את המלכים המתים לאחר מותם, הם עצומים בגודלם. לחוקר
המודרני קשה להאמין שתרבות כה עתיקה יכולה לבנות מבנים כה מרשימים, בלא אמצעים
טכנולוגיים מודרניים. הפירמידות מסמלות את קרני השמש ועל קירותיהן מצויירים
הירוגליפים
- כתב מצרי המבוסס על סמלים וציורים קטנים.
היוונים והרומאים אימצו, ברבות השנים,
צורות ומבנים אדריכליים מתרבות מצרים העתיקה, דוגמת העמודים וכותרות העמודים.
המקדשים היווניים
נבנו במבנים ופרופורציות שנועדו לרצות את האלים בהם האמינו. שלושת
הסדרים, או הסגנונות, הנהוגים בבניה היוונית היו הסדר הדורי,
עם הראש המרובע, היוֹני,
עם העיקול הספירלי המזכיר קרני אילים שבלוליים והסגנון הקורינתי,
המזוהה עם הכותרות בצורת עלי הקוציץ. האחרון יאומץ בהמשך גם על ידי הרומים.
 
 בתחילה
עשו הרומאים
שימוש רב בסגנון האדריכלות היווני על מאפייניו השונים, אך, החל מהמאה הראשונה
לספירה, הם התרכזו בתכנון הפנימי של המבנים, בניגוד להתרכזות המסורתית
של היוונים בתכנון החיצוני של המבנים. באמצעות השימוש בקשתות, כיפות ועמודים
מסוגננים בתוך פנים המבנים וקישוט הקירות הפנימיים, המשיכה לבלוט ההשפעה של
האדריכלות הרומית עוד מאות שנים לאחר מכן.גם המוסיקה
הגריגוריאנית
שלווה ומדגישה את הנינוחות הדתית וההשלמה עם היות גורלו
של המאמין הקטן נתון כולו בידיו של האל הכל-יכול.
אדריכלות ימי הביניים
- הרומנֶסְק כנסיות
רבות נבנו באירופה במהלך ימי-הביניים, עם קשתות אבן גדולות וגבוהות, הנתמכות
על ידי עמודי ענק. האדריכלות הרומנסקית אימצה, במאה
ה-10, רעיונות נוצריים ורומיים רבים, כגון הכנסיות
בצורת צלב.סוגי מבנים רבים נבנו בתקופה זו, כולל
טירות עם מגדלים מרובעים ובתים עם גג מחודד, כמו גשר לונדון
מימי הביניים.
אדריכלות ימי
הביניים - הגוֹתִית הבניה
הגותית עם הכיפות המצולעות, חלונות הויטראז' והקשתות המחודדות, הפכה פופולארית
במאה ה-12 בצרפת
(ראו את נוטרדאם דה-פאריס) ובהמשך בכל רחבי
אירופה. אדריכלים גותיים מאנגליה
הרבו להשתמש במאה ה-14 בעיטורי "כדורי-פרח" ומרכיבים עיצוביים נוספים.
סגנון הניצב האנגלי של המאה ה-15 נטה להשתמש בגגות על קורות והדגישו את המרכיבים
האופקיים והאנכיים שבמבנים. טכניקות
התכנון החדשות של הסגנון הגותי, כגון הקשת המחודדת וה"תומכים המרחפים",
אפשרו בניית מבנים גבוהים ומרשימים ביותר. בסגנון זה החלל הוא סימטרי ומורכב
מבעבר, ומדגיש את הסדר והמקצב, ממש כמו המורכבות הריתמית (מקצבית) של המוסיקה
הרב-קולית שהולחנה בתקופה זו ומודגמת במיוחד באורגנום.
כפי שצמחה באיטליה,
אדריכלות הרנסאנס נטתה לחזרה לפרופורציות שאפיינה את בנייני רומי העתיקה והשיבה
לצורות הקלאסיות. אדריכלים בתקופה זו היו מעוניינים בחזרה לפשטות שאפיינה
את הסגנונות הקדומים של היוונים
והרומים.
הם אימצו את הסימטריה וההרמוניה המושלמת של העיצוב העתיק, כתגובת-נגד למה
שראו כקישוטיות-המוגזמת של הסגנון הגותי. אדריכלים מאוחרים יותר עיוותו את
הצורות הקלאסיות, בסגנון הקרוי מַנְיֶריזם.
הרנסאנס ששחזר
את הסגנונות הרומיים והתאימם לטכניקות הבניה העדכניות בא לידי ביטוי גם במוסיקה,
המולידה את ההרמוניה
ומחזירה את האדם למרכז. זמרי עם הנקראים טרובדורים
שרים בכל אירופה, מקהלות
וזמרים ללא ליווי מבצעים מוסיקה אומנותית והמוסיקה
המתחילה להפוך אמנות העומדת בזכות עצמה.
 ארכיטקטורת
הבארוק צמחה ברומא
שבאיטליה ומשם התפשטה לגרמניה
וספרד,
שם אופיינה בקישוטים ראוותניים וקווי-מתאר מעוגלים. בארצות אחרות אומץ הסגנון
הבארוקי עם התאמות. באנגליה,
ארכיטקטים (אדריכלים) כוורן
השתמשו במאפיינים בארוקיים, אך עשו זאת באיפוק רב.ארכיטקטורת הבארוק,
המשתמשת בקווים פשוטים עם קישוטים מורכבים, לצורך בניה של כנסיות ענק וארמונות
פאר, מזכירה את פאר הפוליפוניה
הבארוקית המודגמת היטב ביצירתו של י.ס.
באך,
זו הלוקחת מנגינות פשוטות והופכת אותן ליצירות פוליפוניות מפוארות ומורכבות
להדהים.
אדריכלות
הרוֹקוֹקוֹ והתקופה הקלאסית
 סגנון
הרוקוקו,
שלפני הסגנון הקלאסי, סגנון פזרני שמקורו בצרפת
של תחילת המאה ה-18, היה תגובת נגד לרצינות, הקפדנות, הרשמיות והחוּמרה של
סגנון הבארוק.המקבילה המוסיקלית
לאדריכלות הרוקוקו היא היא מוסיקת הרוקוקו,
עם העיטורים המעודנים ועם המוסיקה הקלילה והאלגנטית של סגנון
הגאלאנט, עתיר-המלודיות ובעל היופי המענג. סגנונות
אלו החליפו את הפוליפוניה
הבארוקית המתוחכמת בפשטות המעודנת של המנגינה, ההרמוניה
והקישוטים
המוסיקליים הרבים.
מהצד השני בא הניאו-קלאסיציזם,
שהתפתח בצפון-אירופה, במהלך המאה ה-17. מעט
לפני זמנו, הוא היה תגובת-נגד להפרזה של הבארוק. כנסיית
מאדלן בפאריס
היא דוגמא טובה לסגנון מאופק זה.
ממש כמו בניינים
קלאסיים, מאופיינת המוסיקה הקלאסית בבהירות מבנית. עם הצורות המוסיקליות המנוסחות
וכתובות באופן ברור, נושאים מנוגדים ומעברים חדים של אוירה, יצירות קלאסיות
בנויות כמקדשים של הארה.
 במאה
ה-19, החלו חומרים כברזל ופלדה להחליף את העץ (לשלד של המבנה) ונוצר מגוון
חסר-תקדים של סגנונות בניה, החל מבנייני הברזל המתועשים,
דרך הניאו-יווני
(המלה "ניאו" מתייחסת לחזרה אל סגנון עבר) והניאו-גותי
(כמו במגדל הגשר של לונדון)
וסגנונות נוספים, שניסו גם הם להחיות צורות מתרבויות-עבר שונות.המקבילה המוסיקלית
לניאו-זרמים של המאה ה-19 נמצאת דווקא אצל אותם מלחיני הניאו-קלאסיציזם, כברהמס
ושומאן,
ששילבו ביצירתם אלמנטים מן העבר הרחוק והקרוב והתנגדו לאימפולסיביות ועודף
הרגשות של היצירה הרומנטית.
האדריכלות המודרנית
של המאה ה-20
בנייני הפלדה והזכוכית
החדשים הפכו פופולאריים מאד במהלך המאה ה-20 ואלו איפשרו לאדריכלים
לתכנן את גורדי-השחקים המודרניים. מאז בנייתו של ה"אמפייר
סטייט בילדינג"
ב-1931, על 102 הקומות שלו, נבנו גורדי-שחקים רבים בעולם כולו, כשהם שוברים
שוב ושוב את שיאי הבניה לגובה.
סגנונות רבים אחרים צמחו באדריכלות של
המאה ה-20, אך ממש כמו במוסיקה והאמנות של התקופה המודרנית, ובניגוד לסגנונות
המאה ה-19, הם היו ברובם סגנונות חדשים ומקוריים, ללא קשר כלשהו לעבר. רוב
האדריכלים ניסו לשבור את הכללים, השתמשו בחומרים חדשים והציעו פתרונות חדשים
לגמרי לצרכים ישנים.
אסכולת הבאוהאוס
לעיצוב ואדריכלות נולדה בוויימר שבגרמניה ב-1919
והתפשטה במהירות לכל אירופה. אסכולה זו עודדה
את הרעיון של האומן כיצרן ומומחה לייצור. אמני הבאוהאוס האמינו בלימוד מעמיק
של טבעם של החומרים ובחסכון באמצעים. הסגנון היה גיאומטרי, חמוּר ולא-אישי.
הגירתם של אמנים ואדריכלים שדגלו בזרם
הבאוהאוס, בשל רדיפות הנאצים, הבטיחו את ההתפשטות של רעיונותיהם והפיכתם לאחד
מהרעיונות המרכזיים באדריכלות המודרנית - הפונקציונליזם.
אסכולה זו דוגלת בכך שעיצוב בניין ותיכנונו חייבים לשקף את המטרות שלשמם הוקם.
בניינים רבים כאלו הוקמו עבור בנקים, חברות גדולות וכדומה.
ממש באותו זמן,
הציגו מלחינים גרמניים
כקורט וויל
והינדמית
את הסגנון הפונקציונלי במוסיקה. בדומה לאדריכלים והאמנים
הפונקציונליסטים, הם דגלו בהלחנת מוסיקה שתשרת את החברה ואת צרכיה השונים.
 לקראת
סוף המאה ה-20, דחו אדריכלים אחרים את הפונקציונליזם לטובת האסכולה הפוסט-מודרניסטית,
שהחיתה סגנונות היסטוריים, אך עשתה זאת בעזרת חומרים וטכניקות בנייה חדשות.ממש כמו בעולם
המוסיקה שעבר טלטלות עזות, נוסח הא-טונליות,
המינימליזם,
שיטת 12 הצלילים,
המוסיקה האלאטורית
והאלקטרונית,
גם בארכיטקטורה של המאה ה-20 המגמה הרווחת היא של מגוון
אדיר של סגנונות בניה, מתודות חדשות וחומרי בניה, התפרקות מוחלטת של ערכים
ששלטו מאות ואלפי שנים ומנגד, נסיונות להחזיר ערכים כאלו בלבוש מחודש, תוך
התרפקות זהירה על קיסמו של העבר.
מיוזיקסקול© מאת
נדב דפני
|
טכניקות
התכנון החדשות של הסגנון הגותי, כגון הקשת המחודדת וה"תומכים המרחפים",
אפשרו בניית מבנים גבוהים ומרשימים ביותר. בסגנון זה החלל הוא סימטרי ומורכב
מבעבר, ומדגיש את הסדר והמקצב, ממש כמו המורכבות הריתמית (מקצבית) של המוסיקה
הרב-קולית שהולחנה בתקופה זו ומודגמת במיוחד באורגנום