כמו אגדה הוליוודית מסופר הסיפור על הקונצ'רטו השני של רחמנינוב:‏ לאחר שהסימפוניה הראשונה שלו נחלה כשלון חרוץ, פנה המלחין אל ד"ר ניקולאי דאל שהשתמש בהיפנוזה בכדי לסייע לו. הדוקטור דאל ניענע את שעונו מצד לצד, למול פניו של רחמנינוב וחזר ואמר לו שיצירתו הבאה תהיה מצליחה ביותר.‏ ואכן הקונצ'רטו הזה שהוקדש לדוקטור המהפנט הצליח לעשות את הלא יאומן והעניק למלחין הצלחה שכמותה לא ידעה המאה העשרים בתחום הקונצ'רטו.‏

הקונצ'רטו נפתח בשמונה אקורדים דרמתיים ואחריהם ממשיך הפרק הראשון כרפסודיה רצינית ונוגה. אופיו הרומנטי של הקונצ'רטו מתחיל כבר כאן והגעגועים למוסיקה של המאות הקודמות ניכרים בכל צליל. אך הפרק המהמם ביותר הוא דווקא הפרק השני והשקט. פרק זה מלא בעצבות ובערגה למשהו בלתי מושג. המלחין המתוסכל יצק כאן את כל כשרונו והעצב שידע באותה עת בכדי ליצור את הפרק הקשה הזה. לאחר שנים רבות, בשנות השבעים של המאה העשרים, הפכה המוסיקה של הפרק השני למרכזו של שיר פופ מצליח ביותר "בכוחות עצמי" של זמר אמריקאי בשם אריק כרמן.‏‏ המוסיקה הלמה את המילים באורח כה מהמם שרבים ממעריצי השיר נחשפו ליצירה הקלאסית המופלאה ודרכה למוסיקה הקלאסית כולה.‏