מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה האסון האמנותי המפורסם בתולדות המוסיקה. הקהל לא קיבל את מה שראה ושמע באותו ערב והשתולל מזעם וקריאות בוז. הן המוסיקה והן המחול היו הפוכים מהמקובל באמנויות אלה ובמקום תרבות, עידון, עושר ואלגנטיות הוא קיבל מחול ומוסיקה פולחניים, של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, עם יצרים חייתיים ומוסיקה שיותר משהזכירה לו את הקונצרטים להם הורגל, נשמעה לו כרעש משונה ולעגני. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, היא שינתה את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן באורח מכוון, הכילה מקצבים הפוכים בהם ההדגשות באות בפעמות החלשות (סינקופות) ושיקפה את הצליל הפרימיטיבי ביותר שידע האדם. זו היתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי. ומשום שעמד בהתקפה הבוטה של מבקריו ולבסוף משך עימו את כל עולם המוסיקה הוא נחשב מהיוצרים הגדולים במוסיקה. השפעתו על המוסיקה ניכרת גם בסגנונות הפופולאריים, בג'אז ובמוסיקה קלה, שכן הוא העלה על במה את הנתעב אך האמיתי, את המרגיז אך הטבעי ולא חשש לשבור את המסורת הקלאסית השמרנית לטובת שפה מוסיקלית חדשה. בדיוק כמו הרוק לדורותיו.‏

עלילת המחול מספרת על פולחן אלילי בתקופה קדומה. צעירי שבט אחד חוטפים את הנשים הצעירות של השבט האחר ומקריבים אותן בחגיגת בוא האביב. חוויית התחדשות האביב לאחר החורף נחגגת כשצעירה עולה כקורבן ורוחות האבות הקדמונים עולות מן האוב. כמו ב"ציפור האש", גם כאן הופך סיפור מיתולוגי לבאלט שלו מחבר סטרוינסקי מוסיקה מרתקת ומהפכנית.‏ כאן מופיעים מקצבים, מנגינות וצלילים ונעלמים, ממש כמו צמיחת והיעלמות כוחות הטבע המתחדשים ושוב שוקעים במחזוריות וריטואל שאין לו סוף.‏