המוסיקה של חצ'טוריאן מושפעת ממקורותיו הארמניים והוא נחשב מהמלחינים הרוסיים המיוחדים והאהודים על המאזינים ברוסיה ומחוץ לה. המקצבים החזקים והלא-שגרתיים בהם השתמש הם דוגמא טובה לעושר שהביאה הפתיחות למוסיקה העממית והגיוון שמצאה המוסיקה המערבית במחוזות חדשים. במקרה של חצ'טוריאן הביאו מקצבי המזרח המסתוריים ומלאי החיוניות למוסיקה לוהטת שכמו מציגה תמונות של ריקודי חרבות של גברים עבותי-שפם ועתירי שרירים. מוסיקה זו הקסימה וריתקה את המאזינים למוסיקת הבאלט ממנה הוצאה והפכה ללהיט בכל מקום. אמנם זהו קטע קצר אך הוא ממחיש היטב את אופי המוסיקה של חצ'טוריאן שיצירותיו הגדולות יפות לא פחות (דוגמת המוסיקה של הבאלט ‏"‏ספרטקוס" שכבשה את לב הצופים בסידרת הטלויזיה "קו אונידין" בשנות‏ ה-70).‏

הבאלט בו נכלל "מחול החרבות" נקרא "גיאן" מציג חווה קולקטיבית לגידול כותנה בארמניה. החוות השיתופיות ברוסיה הסובייטית הן חוות בהן כולם עבדו למען הכלל וקיבלו את חלקם בהכנסות. חוות אלה היו דומות במיקצת לקיבוץ הישראלי.‏ הגיבורה הנקראת גיאן (כשם רעייתו של חצ'טוריאן)‏ מתלוננת על בעלה השיכור והולך הבטל. חיילי הצבא האדום באים ומשחררים אותה ואת חבריה לחווה מעונשו של הטפיל ומאז הם חיים באושר.‏‏

צריך לזכור ולהבין שהבאלט הועלה בעצם ימיו של סטאלין ובעצם נועד לשרת את המסר השלטוני של הקומוניסטים: יש לעבוד ולתרום למען הכלל ואין לחמוק מחובתך לציבור. טובת הפרט עוברת דרך טובת הכלל.‏