תקופת הבארוק (המאה ה-17)‏

בתקופת הבארוק יש נטיה להדגשת אור וצבע וציור מורכב והולך. הזרם ה"אקדמי" נטה ליפות את התמונה ולסלק ממנה כל גורם מכוער. היופי הוא מהחלטה וזהו ההבדל למול האמנות הקלאסית שזה היה טבעה הבלתי מודע. הזרם ה"נטוּרליסטי" לעומתו, נטה להראות את הטבע באופן נאמן ולצייר סצינות כפי שהיו נראות במציאות, על כל כיעורן או חוסר האסתטיקה שבהן. רוּבּנס, מהציירים הפלֶמִים, צייר מראש בצבע (בניגוד לרישום המקדים שאחריו צביעה) ושילב בציורי הקודש שלו סצינות מסביבתו ולאו דווקא מהדמיון. וֶלאסקֶז היא את הציור לסגנון מרומז ולא מפורט (דבר שיעריצו אצלו האימפרסיוניסטים - ראה זרם זה בהמשך ההיסטוריה). גם רֶמְבְּרנְדט תמך ב"נטורליזם" וכמוהו הציירים ההולנדים שהתמחו בציורי נוף שהביקוש להם גדל והלך. הציור ההולנדי שהושפע מהאיסור הפרוטסטנטי על נושאים רבים לציור מצא בציורי הנוף יופי וחדשנות.‏

אדריכלות הבארוק התמקדה בגיוון ובהפתעות כשהדרישה העיקרית של הכנסיה הקתולית היא למשוך את המאמינים ולכן האדריכלות (כמו גם הציור והפיסול לכנסיה) ניסתה להעצים את המראות. גם הציירים האיטלקיים גוייסו למטרה וציירו ציורי ענק על קירות ותקרות הכנסיות והאולמות הגדולים. המבנים הבראוקיים מרשימים בגודלם, במיגוון ובפאר המגולם בהם. גם המוסיקאים הבארוקיים כהנדל ובאך נדרשו לעשות כן ויצרו יצירות בנויות לתלפיות בכמות ובאיכות שמטרתה להגדיל את הרושם והאמונה.‏

הכנסיה הפרוטסטנטית והאנגלית התנגדו למגמה זו ופנו (כחלק מהניגוד הרעיוני) לפשטות וצניעות תוך שמירה על היופי הקלאסי והימנעות מפאר חיצוני מדהים. התמיכה באמנים היתה קטנה בהרבה והציור הפרוטסטנטי התמקד בציור דיוקנאות של אישים.‏