הרנסאנס (מהמאה ה-15)‏

התקופה שפירוש שמה "התחייה" מתחילה בפירנצה שבאיטליה ומנסה להחיות את האמנות של התקופה הקלאסית - הרומית. לכן הם רואים את התקופה הקודמת כימי ביניים של ההמתנה ל"תחייה". האדריכלות ברנסאנס מחזירה אלמנטים קלאסיים רבים, אך הם מעודכנים לזמן החדש, כולל עמודים, קשתות ומשולשים מעל למשקופים.‏

המצאת הפרספקטיבה בציור, מהתרומות החשובות ברנסאנס, מנוסחת על ידי ברונלסקי שהיה אדריכל מרכזי בתקופה זו. הוא התייחס לצמצום בתמונה על פי מרחק ובכך איפשר לצייר אלמנטים תלת-מימדיים.‏

הפיסול של הרנסאנס מציג דמויות אנושיות ולא מיוּפּוֹת במכוון, לעיתים אף מגוחכות כבמציאות. גם בציור וגם בפיסול לא ציירו האמנים על פי מה שנהוג אלא חקרו ולמדו כיצד נראים אנשים, כיצד הם נעים וכדומה. הנטייה להגיע לתיאור טבעי ואמיתי של הדמויות והמציאות הוציאה אמנים לטבע על מנת לציירו ולראשונה הם השתמשו בדוגמנים אמיתיים.‏

צבע השמן שפותח באותה תקופה, על ידי ואן אייק, היה אמצעי מצויין להשגת הדיוק הרצוי בתיאור המציאות.‏

פיירו דלה פרנצ'סקה מחדש בתיאורי אור וצל חדשניים. בוטיצ'לי מציג הרמוניה על ידי סימטריה (איזון בין חלקי הציור), תנועה ותנועה נגדית (כמו הקונטרפונקט במוסיקה) ולצידה את היופי המושלם וחקר הגוף האנושי.‏

האמנים משתחררים מעולה של הכנסיה והופכים בעלי ערך וחשיבות. האצילים והנסיכים הם שמעסיקים אותם, אם כי עדיין כמשרתיהם האמנותיים. האמן הרנסאנסי הוא גם מדען וחוקר בדרך כלל, בעל ידע באנטומיה, אופטיקה ושלל נושאים חשובים. עד היום נקרא אדם בעל ידע רב בתחומים מגוונים "איש רנסאנס". גם ליאונרדו דה וינצ'י, שצייר את התמונה המפורסמת בהסטוריה, "מונה ליזה", היה מוסיקאי וממציא (הוא המציא את ההליקופטר הראשון) וחוקר גוף האדם. אך ב"מונה ליזה" הוא המציא את ה"ספומטו" - קוי היקף מטושטשים של הדמות וקוי מיתאר עמומים. אלו היקנו לציור את המסתורין המפורסם שלו והעניקו לו תחושה של שינוי מתמיד ומצבי רוח משתנים.‏

ג'ורג'ונה מציג, לראשונה, ציור נוף שאינו רקע אלא נושא התמונה. חידוש זה הופך את הציור מרישום בתוספת צבע לאמנות משמעותית עם חוקים משלה.‏