מלחינים
באך
טלמן
הנדל
|
סוויטה
צורה מוסיקלית
שבמקורה היא סדרה של מנגינות ריקוד מנוגדות מבחינת האופי, הקצב והמהירות.
הסוויטה היתה בשיאה בתקופת הרנסאנס
והבארוק.
בתחילת המאה ה-16, היא נולדה כשעבר עולם המוסיקה מהמוסיקה המושרת
(הקולית) למוסיקה כלית
(המבוצעת בכלי נגינה). אז פנו מלחינים לריקודי
העם
ושאבו את השראתם מריקודים אלו. כך התגבשה הסוויטה כצרוף של ריקודים מארצות
שונות. 4 הריקודים שהתגבשו לסוויטה של המאה
ה-17 הם האלמנד
(הגרמני),
הקוראנט
(צרפת),
הסאראבנד
(מספרד)
והגיג'
(שמקורו באנגליה).
אלו מופיעים בכל סוויטה שנכתבה אז, אך נוספו לסוויטה ריקודים רבים שאינם קבועים
(מינואט,
בורה,
גאבוט
ואחרים).
העקרונות החשובים
בסוויטה הם הניגוד בטמפו בין פרקים הסמוכים (לאחר ריקוד מהיר יבוא ריקוד איטי),
סולם מוסיקלי אחיד של פרקי הסוויטה ופרקים הכתובים בדרך כלל בצורה דו-חלקית.
בתחילת התקופה
הקלאסית
פינתה הסוויטה את הבמה לטובת הסונטה,
כצורה המרכזית להלחנה. בין כותבי הסוויטות לצ'מבלו
ולכינור,
בעיקר, נמצא י.ס. באך
(ידועות גם הסוויטות לתזמורת).
בתקופה הרומנטית
החיו מלחינים שונים את הסוויטה - הפעם כאוסף
קטעי מוסיקה בימתית המבוצעת על ידי תזמורת סימפונית.
כך יצרו גריג
את הסוויטה התזמורתית "פר-גינט",
ראוול
את "קברו של קופראן" וצ'ייקובסקי
את הסוויטה "מפצח האגוזים".
הסוויטה נולדה מריקודים עממיים
האזינו לריקודים מרכזיים מסוויטות
|
Xtend
האזנה
תקופה
תרשים
מילון
אינטרנט
פרוייקטים
מצאנים
|