הסימפוניה החמישית של בטהובן היא היצירה הסימפונית האהובה ביותר ואולי היצירה הקלאסית המוכרת בעולם. זהו אחד המפגשים הנדירים של איכות מוסיקלית בלתי-מתפשרת עם הצלחה אדירה בקרב ההמונים. הנושא בעל ארבעת הצלילים הפותח את היצירה מייצג את "הגורל הדופק בדלת" וישנו ויכוח אם בטהובן עצמו תרם לדימוי או שזה הוצע בידי מאזין ליצירה. הדימוי של הגורל הנוקש בדלת התאים לרוח היצירה שבטהובן תאר כ"דרך היסורים אל הכוכבים"‏.‏ המאבק המגולם בסימפוניה הוא אוניברסלי ותקף בכל עימות היסטורי.‏ משום כך,‏ הפכה הסימפוניה לסמל הנצחון והתקוה שבטהובן כה מייצג כיוצר ‏-‏ התקוה להתגבר על הטרגדיה האישית שלו.‏

זוהי אולי הסימפוניה הראשונה שמסרה רעיון תכני ובכך תאמה היטב לרוח הרומנטיקה הצעירה. ארבעת פרקיה תואמים לשלבי המאבק:‏

הסימפוניה החמישית שזכתה להצלחה מיידית ומוצדקת הפכה מאז לסמל המאבק ונצחון הטוב. המוטיב הפותח את הסימפוניה הפך לאות הפתיחה של שידורי הרדיו של בנות-הברית במלחמת העולם השניה כיוון שהוא דומה לאות הלועזית וִי בקוד מוֹרְס - אות הנצחון.‏‏‏‏‏‏