בגיל שלושים כתב רוסיני את האופרה
האחרונה בחייו. המלחין המצליח ביותר של אופרות פרש מכתיבה ופנה לפאריס לחיים
של הנאה והכנת סעודות דשנות לחבריו. האופרה האחרונה היתה "וילהלם טל"
והפתיחה הזו הפכה למפורסמת ביותר שלו. הפתיחה מתחילה במבוא בצ'לי ובעקבותיו
כינורות וכלי נשיפה המתחילים בתיאור מוסיקלי של המרד. החלק האמצעי מציג את
הרי שוויץ השקטים ורגועים. בחלק האחרון, משמיעה החצוצרה קול תרועה והקרנות
עונות לה. המארש המסיים מצהיר על הנצחון הגדול.
העיבוד המבריק של רוסיני והתיזמור
הגאוני שלו ניכרים כאן בכל צליל. אך הנעימות הקליטות של רוסיני הן הקלף המנצח
שלו הן באופרות והן במוסיקה הסימפונית שכאן. שוסטקוביץ' שניסה ללעוג לו ולעקוץ
ציטט את המוסיקה של "וילהלם טל" בסימפוניה ה-15 שלו. הוא לעג למוסיקה
הפופולארית שרוסיני ייצג בכתיבתו האהודה על שוחרי המוסיקה וששוסטקוביץ' עצמו
נחשב בצעירותו ל"רוסיני הרוסי" בשל אותה יכולת מלודית ופופולאריות
בקרב ההמונים.
