כלי נגינה מהודו ודרום-אסיה

כלי הנגינה ההודי המפורסם ביותר בעולם. יש לו מיתר אחד המשמש לנגינת המנגינה ועוד מספר מיתרים מונוטוניים (בעלי צליל אחד). יש לסיטאר צוואר ארוך ותיבת תהודה עשוייה דלעת גדולה, 7 מיתרים ממתכת שאותם לוחץ הנגן למול סריגים מוגבהים בצורת קשת וניתנים להזזה. הצליל הייחודי של הסיטאר מושג בלחיצה והרפייה של המיתר העיקרי, למול המיתרים המלווים.‏

כלי דמוי סיטאר המנוגן בקשת או בפריטה. פותח בצפון-הודו לפני כ-250 שנה, בהשראת הרבאב המזרח-תיכוני והרוּבאב מאפגניסטאן.‏

כלי ההקשה ההודי הפופולארי ביותר. זהו, למעשה, מערך של שני תופים עם ראש מעור. הטבלה ניתנת לכיוון על ידי מתיחה של רצועות עור המהדקות את העור לראש התוף. היא עשויה מעץ בשילוב מתכת.‏

מהכלים העתיקים של המוסיקה האפגנית, הרובאב מנוגן בפריטה, צווארו קצר וגופו בנוי משני חדרים. גוף הכלי עשוי מעץ תות והממברנה מעור עיזים. לרובאב שלושה מיתרים עיקריים העשויים מגיד של חיה ועוד כ-12 מיתרי מתכת מלווים. הוא מנוגן במפרט מעץ. הרובאב הוא אביו של הסארוד ההודי והוא נפוץ גם באוזבקיסטן וברחבי צפון ומערב פקיסטן.‏

הקוציק רובאב הוא כלי פריטה עם צוואר קצר וסריגים רבים. פירוש שמו הוא "רובאב קטן".‏

מיוזיקסקול© מאת נדב דפני