כלי הקשה

בכלי ההקשה מתבצעת הפקת הצליל על ידי הקשה ביד או במקל תיפוף, או על ידי ניעור.‏

משפחת כלי ההקשה כוללת את השליש, הגונג, הקסטנייטות, הרעשן, השוט, התיבה הסינית, והמצילתיים - המשמיעים רעש וקצב כללי, ובנוסף, הכלים בעלי הגובה המוגדר: קסילופון, גלוקנשפיל, פעמוניה, צ'לסטה, והוויברפון, כולם מפיקים צלילים מוסיקליים ומשמשים על כן לנגינת מנגינות.‏

בכמה מכלי ההקשה, כגון המאראקס והרעשן, מנגנים על ידי ניעור ולא הקשה. כלים "מוזרים" אחרים, כגון שרשראות ברזל או צופרי מכוניות, משמשים גם הם, מעת לעת, את נגני כלי ההקשה.‏

התופים הם כלי נגינה עתיקים, פרה-היסטוריים, בהם הצליל מופק על ידי הקשה על עור מתוח על תיבת תהודה או מסגרת. על התופים נמנים הטימפני (או תופי הדוּד), תוף הבס, הסנייר, ותוף-מרים.‏

במסגרת התזמורת הסימפונית, עומדים לרשות נגני כלי ההקשה כלים רבים, המסודרים סביבם על הבמה, והם מחליפים כלי נגינה כל הזמן, על פי דרישות הפרטיטורה.‏

ישנם כלי נגינה, כגון התופים, שעושים בהם שימוש רב במוסיקת הג'אז והפופ. כלי הקשה לטינו-אמריקאים כגון הקונגס, הבונגוס והטימבּלה, מצאו את דרכם אל מוסיקת הפופ, לרוב בסגנונות הלטיניים שלה - כגון הסלסה והסמבה, ומשם לכל רחבי העולם.‏