ניקולו פגניני

מגדולי הכנרים בכל הזמנים והוירטואוז המובהק בנגינת הכינור. אביו לימד אותו לנגן וכבר בגיל 9 החל להופיע. בתור נגן כינור זכה להצלחה מסחררת והרויח הון עתק. הוא הנגן הראשון שעשה סיבובי הופעות ברחבי אירופה וזכה להצלחה ללא תקדים. הופעותיו היו כה מדהימות, מראהו כה מוזר ונגינתו כה מרתקת עד שאמונות תפלות ורכילויות רעות ידעו לספר כי כרת ברית עם השטן. אנשים לא הכירו נגינה כה מושלמת בכלי כלשהו והתעקשו לגעת בו בכדי להאמין שהוא בשר ודם. באחת מערי איטליה השאיל סוחר עשיר לפגניני הנער את כינור ה"גוארנרי" היקר שלו, אך משתם הקונצרט סרב לקבל בחזרה את כינורו והעניקו לו במתנה. במקום אחר העניקו לו כינור מעשה ידיו של "סטרדיבריוס" לאחר שפיענח בקריאה ראשונה יצירה קשה ביותר, בנגינת "פרימה ויסטה".‏

כמבצע, לא ביצע פגניני כמעט בכלל את הרפרטואר המקובל לכינור והתרכז ביצירותיו שלו, שבהן הכניס טכניקות נגינה מדהימות שפיתח. על אף שמיעט בביצוע יצירות של אחרים, הזמין אצל ברליוז יצירה לויולה (וקיבל את "הרולד באיטליה" שמעולם לא ביצע) ושילם סכום עתק, שהפתיע,‏ לאור קמצנותו הידועה. יש אומרים שבעצם עשה טובה לחבר של ברליוז שרצה לסייע למלחין הצעיר, מבלי להביכו בתרומה כה גדולה.‏

‏רבים ממלחיני המאה ה-19 נדהמו מכשרונו וכה הושפעו ממנו עד ששילבו מרכיבים קשים לנגינה גם ביצירותיהם. ליסט שהיה פסנתרן וירטואוז בעצמו, העריצו ואף ניסה לבנות לעצמו שם של "הפגניני של הפסנתר". כמו ליסט, גם שומאן עיבד לפסנתר את 24 הקפריצות לכינור. שופן כתב אטיודים שהשפעת פגניני בהם ברורה וגם ברהמס הלחין וריאציות על אחד מהנושאים מאותם קפריצ'ות.‏

פגניני מיעט בפירסום יצירותיו ולכן מעטות מבוצעות כיום, ביניהן שני הקונצ'רטי לכינור מספר 1 ו-2 והסונטות לגיטרה, כלי בו ניגן ולו כתב מספר יצירות.‏