המוסיקה
הפופולרית (או בקיצור, פופ) התקיימה תמיד בצורת שירי עם שבוצעו מול הקהל הרחב,
שלא כמו המוסיקה האמנותית, שהייתה שכלתנית יותר ויועדה לביצוע בקונצרטים רשמיים
ו"מעונבים". המוסיקה הפופולרית הקלילה נועדה להמונים, והחשיבה עצמה
כבידור, יותר מאשר כאמנות.
במאה
ה-20
הפכה מוסיקת הפופ לתעשיית בידור להמונים, אשר אמנם הצמיחה גם הישגים אמנותיים,
אך לרוב פנתה לקהל הרחב ביותר האפשרי, ללא יומרות אמנותיות. התקשורת האלקטרונית,
הרדיו והטלוויזיה, וכן התפתחות אמצעי הפצה זולים כגון תקליטי ויניל, ואחר-כך
התקליטורים - הפכו את מוסיקת הפופ לתעשייה מצליחה, בה זמרים ונגנים מפורסמים
היו למיליונרים. אמנים כמייקל ג'קסון,
מדונה
וברוס ספרינגסטין
הם כיום כוכבי -על, שהצלחתם חורגת הרבה מעבר לתחום המוסיקה, ודימויים הציבורי
מטופל בקפידה על ידי מערכת שלמה של יועצי תדמית ושיווק, מערכת בלתי נתפסת
במושגים של הדורות הקודמים.
מעל כל תופעת פופ
אחרת של המאה ה-20, עומדת האגדה המופלאה שהיא פסגת ההישגים של עולם הפופ
- החיפושיות.
להקה זו על ארבעת חבריה השפיעה על דורות של מוסיקאים וחובבי פופ. הצלחתם המדהימה
ותופעת ההערצה חסרת התקדים (שנקראה "ביטלמניה" בתקופתם) מדגימה
היטב לכמה פופולריות ואהדת הקבל יכולה לזכות אמנות טהורה ומופשטת כמו המוסיקה.
לחיפושיות היו מקורות השפעה והשראה שונים, מהשיר האנגלי המסורתי, מוסיקה
קלאסית
אירופית ועד מוסיקה הודית.
הרוק-אנד-רול,
סגנון מחוספס יותר במסגרת הפופ, מקורו בבלוז
ובמוסיקת הנשמה
באמריקה,
וכיום משמש צורת ביטוי מתאימה יותר ללהקות וזמרים שסגנונם רציני יותר משל
הזרם הקליל הקרוי "מיינסטרים" (הזרם המרכזי). הראשון ואחד הגדולים
בכוכבי הרוק היה אלביס פרסלי.
התפתחותם של כלי נגינה אלקטרוניים, ובמיוחד הסינתיסייזרים
והמקלדות האלקטרוניות ("אורגן חשמלי"), תרמו רבות לצליל החדש של
מוסיקת הפופ והרוק של ימינו, וסגנונות מודרניים, כגון דאנס,
טכנו
ואמביינט,
מבוססים על שימוש אינטנסיבי בסינתיסייזרים, מחשבים ומכונות צליל מתוכנתות.
סגנונות במוסיקת הפופ
Popפופ
קיצור של "פופולרי". המושג מציין
מוסיקה פופולרית, של הזרם המרכזי, מלודית, קלילה וממוסחרת יחסית. להקות פופ
כוללות לרוב כלי מקלדת,
גיטרות,
תופים,
אפקטים אלקטרוניים, ומרבית שירי הפופ מושרים על ידי סולן
מוביל אחד או יותר.
דמויות מרכזיות: ברברה סטרייסנד,
מדונה, מייקל ג'קסון, בריטני ספירס
Rock &
Rollרוק
נ' רול / רוק אנד רול
מקורותיו של הרוק נ' רול בסגנונות הבלוז,
ריתם-אנד-בלוז,
גוספל,
ג'אז
ומוסיקת קאנטרי
אמריקנית. ביל היילי,
עם הלהיט "רוק מסביב לשעון" יצר מוסיקה
קליטה מאוד ונוחה לריקוד שהפכה לפופולרי במיוחד בקרב הנוער, עם מקצב קבוע
ובולט, ולא יותר משלושה אקורדים. בעזרת מלים פשוטות והשפעות חזקות של מוסיקה
שחורה - בלוז וריתם-אנד-בלוז - הצליחו היילי ואחרים להפוך את הרוק נ' רול
לתפריט המוסיקלי העיקרי של הנוער הלבן בארה"ב.
שם כללי לסוג של מוסיקה פופולרית שנפוצה
מאז שנות ה-50 של המאה ה-20, מארה"ב
תחילה, לשאר העולם המערבי. מקורה ברוקנרול,
וראשיתה במיזוג סגנונות בין קאנטרי
ובלוז;
הרוק הפך לאנרגטי ומרדני, והוא משנה את פניו מדי כמה שנים. מטבע הדברים, סגנון
שהחל את דרכו כעירוב של סגנונות, מתפצל עד מהרה לזרמים חדשים, וכך צצו ואריאציות
חדשות של רוק, כגון רוק כבד
("מטאל") ורוק רך,
רוק מתקדם, פאנק
והגל החדש.
דמויות מרכזיות: "האבנים המתגלגלות", "החיפושיות",
ברוס ספרינגסטין
Soft rockרוק
רך
ז'אנר מסחרי ומהוקצע, שצמח בתחילת שנות
ה-70, במידה מסוימת כתגובת נגד לצליל הפסיכדלי והקיצוני של שנות הששים המאוחרות.
אמני הרוק הרך כגון אלה המופיעים מטה יצרו שירים מלודיים ופשוטים, בסיוע הפקות
גדולות ועשירות.
דמויות מרכזיות: אלטון ג'ון, פיל קולינס, פול סיימון,
פול מקארתני, "הקרפנטרס", להקת "שיקאגו"
Heavy metalרוק
כבד
סגנון רוק תוקפני ועתיר הגברה. מתאפיין
בגיטרות
קולניות, נגינת אקורדים רועמים, ומקצבים קשוחים. בשנות ה-70, ביסס את עצמו
כאחת הצורות המצליחות ביותר של רוק נ' רול.
יכולות הביצוע של גיטריסטים מן הזרם הזה היו תמיד ברמה גבוהה, וכמה מהם נחשבים
לחדשנים בטכניקה ובמהירות.
דמויות מרכזיות:ג'ימי הנדריקס, להקת "סגול כהה",
"אירוסמית", "לד זפלין", "מטליקה"
Gospelגוספל
סוג פופולרי של שיר דתי שירש את שירי
הספיריטואלס
הכושיים. שירת הגוספל מלווה בדרך כלל על ידי כלים כמו אורגן,
פסנתר,
גיטרות
וכלי הקשה,
והיא עשויה להיסחף אל ריקוד אקסטטי. סגנון הגוספל השחור, שראשיתו במאה ה-19
כמוסיקה "לבנה" דווקא, התפתח בשנות ה-30 של המאה ה-20, מצירוף של
מזמורים מוקדמים ומרכיבים של שירי ספיריטואלס.
דמויות מרכזיות: מאהליה ג'קסון, האחות רוזטה טארפ
Countryקאנטרי
מוסיקת הקאנטרי צמחה מהמוסיקה העממית
הדרום אמריקה,
ומוסיקת הבוקרים ("קאובויס") של דרום-מערב
ארה"ב ("סאות' ווסטרן"). זוהי מוסיקה פשוטה בצורתה ובהרמוניה
שלה, ולרוב מושרות בה בלדות רומנטיות מלוות בכינור,
בנג'ו,
מפוחית
או גיטרה.
בשנות ה-40, סגנון בשם "בלו גראס" התפצל ממוסיקת הקאנטרי ושילב
אלמנטים של ריקוד, מוסיקה בידורית ומוסיקה דתית עממית.
דמויות מרכזיות: לורטה לין, האנק וויליאמס, ווילי נלסון
Rhythm
& Bluesריתם-אנד-בלוז
זרם זה צמח מתוך הבלוז
בשנות ה-40 של המאה ה-20, והיווה לימים את הבסיס לרוק
נ' רול.
הוא משתמש בשינויי אקורדים בלוזיים אופייניים על רקע מקצב קבוע ("בקביט"),
על ידי הרכב של כמה כלי נגינה, עם דגש רב יותר על השירה - על חשבון האלתור.
בסופו של דבר, עבר הריתם-אנד-בלוז שינוי עמוק והפך למוסיקת הנשמה,
מחד ומאידך לגירסא של רוק נ' רול ממוסחר.
דמויות מרכזיות: ריי צ'ארלס, הדריפטרס, פֶּרסי מייפילד
Soulמוסיקת
נשמה (סול)
מוסיקאים אמריקנים שחורים יצרו, משנות
ה-60 ואילך, את הגירסה המסחרית והעירונית מאוד של הריתם-אנד-בלוז.
המונח מתייחס, למעשה, לכמה סגנונות שונים שמרכזם במקומות שונים בארה"ב,
כגון המוטאון פופ-סול של דטרויט, הצליל הייחודי
של פילדלפיה, שיקגו,
וערים אחרות. מוסיקת הנשמה משלבת טכניקות קוליות
דרמטיות, כגון אנחות ושירת צליל-ראש (פלצט),
שהפכו לסימן ההיכר של סצינת הפופ.
דמויות מרכזיות: ארתה פרנקלין, אוטיס רדינג, מרוין גיי,
דיאנה רוס
Funkפאנק
מוסיקה אמריקנית שחורה שהתפתחה בשנות
הששים המאוחרות, כאשר אמנים החלו לשלב את מרקם הרוק
והאלתורים האופייניים לו, עם מוסיקת הנשמה
השחורה. כמו כן מאפיינים את הזרם מקצבים מורכבים ועתירי סינקופות.
דמויות מרכזיות: ג'יימס בראון, סליי סטון, פרינס, ג'ורג'
קלינטון
Punkפּאנק
בשנות ה-70 המאוחרות, באירופה ובאמריקה,
ניגנו כמה להקות אקסצנטריות וזועמות במיוחד, מוסיקה רועשת, עקשנית, מהירה,
שמילותיה הביעו מחאה חריפה ואלימה. בלונדון,
להקת הפאנק הראשונה הייתה "אקדחי הסקס" ("סקס
פיסטולס"), שנחשבו בזמנם לאיום אמיתי על הסדר הפוליטי והחברתי,
ובעקבותיהם קמו להקות פּאנק רבות מספור. מבחינה מוסיקלית, החזירו אמני הפּאנק
את הרוקנרול
ליסודותיו - שלושה אקורדים
ומלודיה
פשוטה.
אחרי תקופה קצרה, התפצל הפּאנק לפוסט-פּאנק
האקספרימנטלי, לזרם הגל החדש
בפופ, ולהארדקור המהיר והקשוח.
דמויות מרכזיות: "אקדחי הסקס", "החונקים"
Industrialאינדאסטריאל
("תעשייתי")
סגנון מוסיקלי דיסוננטי, אלקטרוני, עמוס
"דיסטורשן", חלוצי ומחוספס שצמח מהניסיונות במוסיקה האלקטרונית
של כמה מלהקות שנות ה-70.
דמויות מרכזיות: "מיניסטרי" , "סקיני
פאפי"
Progressive
rock / Art rockרוק
מתקדם (פרוגרסיבי)/ רוק אמנותי
הרוק המתקדם שילב את מוסיקת הרוק עם המוסיקה
הקלאסית
ומוסיקת העם
האירופית. התוצאה הייתה יצירות ארוכות ומורכבות
לכלים ולקולות, ניסיוניות למחצה. ממש כמו יצירה
קלאסית תוכניתית,
אלבום רוק מתקדם משתדל בעיקר לספר סיפור או לתאר נושא. מכאן שמו של סוג אלבומים
זה "אלבומי קונספט". כמה מאלבומים אלה שאבו את השראתם מהאופרה
הקלאסית והוגדרו "אופרות רוק". בעוד
שהרוק המתקדם נטה לניסיוניות והתיר השפעות של מוסיקה פסיכדלית וג'אז,
הרוק האמנותי הראה נטייה לדימויים מסתוריים ולסמלים ומושגים מימי
הביניים.
מונח כללי לתיאור מוסיקה שבאה בעקבות
הפאנק של שנות ה-70 המאוחרות. בניגוד לפוסט-פאנק המתריס והאמנותי, הגל החדש
לא היה אלא מוסיקת פופ
חסרת יומרות. נראה שלמוסיקאים של סגנון זה השפעות רבות ומגוונות, עליהם נמנות
הלהקות דוראן-דוראן על הפקותיהם המסונתזות,
להקת "מדנס" וה"סקא"
(מוסיקת דאנס ג'מיקנית-בריטית), להקת פוליס,
המושפעת מהרגאיי,
והפריטנדרז (מושפעים מהרוקנרול).
ערוץ הטלויזיה הצעיר ה-MTV, שנולד באותה תקופה, שידר, מתחילת שנות ה-80 ועד
אמצען, קליפים רבים של אמנים המשתייכים לזרם הגל-החדש, על מנת למלא את רצועות
השידור שלו (שסבלו אז ממחסור בחומרים), ובכך העניק דחיפה עצומה לסגנון זה.
מוסיקת ריקודים פופולרית עירונית שמקורה
בג'מייקה של אמצע שנות ה-60. היא פרי המצאתם
של מוסיקאים מקומיים שהושפעו ממוסיקת הרוק
והנשמה
האמריקניות
ששמעו ברדיו, ושילבו אותה עם מוסיקה אפריקנית-ג'מייקנית
מסורתית. המרקם הריתמי האופייני לסגנון הוא מיזוג של אקורדים קצרים באוסטינטו
- בגיטרה החשמלית,
בס חשמלי
ותופים,
המדגישים את פעמות החלשות של משקל ארבעה רבעים. באמצעות מוסיקת הרגאיי, שהתפרסמה
ומצאה לה קהל אוהד בעולם כולו, הציגו הכהן הגדול שלה, בוב
מארלי ולהקתו "המקוננים",
את אמונותיה הדתיות של תנועת הראסטפארי.
דמויות מרכזיות: בוב מארלי, "טוטס אנד דה מאייטאלס",
יו-בי פורטי", "המעגל הפנימי" וזיגי מארלי