קופלנד
גרשווין
אייבס
ברנשטיין
|
ארצות הברית של אמריקה
אף על פי ש"אביב העמים" של
שנת 1848 פסח על ארה"ב, המונח "מוסיקה עממית" מקבל משמעות
מיוחדת ורחבה בהקשר האמריקני. שילוב של מוסיקה אינדיאנית,
מוסיקת עבדים אפרו-אמריקנים - ג'אז
ובלוז,
ריקודים היספאניים (של יוצאי אמריקה הלטינית שהיגרו צפונה), ומוסיקת "קאנטרי"
(כלומר, "כפרית") אמריקנית - כולם
עומדים לשירותו של המלחין האמריקני המעוניין לשלבם ביצירתו.
אהרון קופלנד,
המהולל שבמלחינים האמריקניים הקלאסיים של המאה ה-20, השתמש בשירים ובריקודים
אמריקניים בבלט
"רודיאו", ובמוסיקה לטינית ב"אולם
הריקודים המקסיקני". גרשווין
שילה את הג'אז ב"רפסודיה בכחול"
המפורסמת, ובסגנון הבלוז - באופרה שלו "פורגי
ובס", שנכתבה במהלך שהותו בקרוליינה הדרומית.
למוסיקה של קהילת השחורים המקומית הייתה השפעה עמוקה עליו, כפי שניכר ביצירה.
צ'ארלס אייבס,
מלחין אמריקני מרתק בפני עצמו, הנחשב לאבי המוסיקה האמריקנית של המאה ה-20,
צייר את נופי ארה"ב המובהקים בכתיבתו (למשל, "שלושה
מקומות בניו-אינגלנד", או "סנטרל
פארק בחשיכה"), על המתרחש בהם. ארה"ב, והעיר ניו-יורק
במיוחד, היו לצומת דרכים ראשי בעולם המוסיקה במאה ה-20. המוסיקה של ליאונרד
ברנשטיין
המחישה את החיים בכרך באורח ריאליסטי. מחזות הזמר שלו, כגון "בעיר"
והיצירה פורצת-הדרך "סיפור הפרברים",
הפכו לאהובות בכל רחבי העולם. יצירותיו משלבות באופן מבריק את האינטנסיביות
הרומנטית עם אלמנטים של ג'אז ומוסיקה לטינו-אמריקנית.
אמנם מפת המוסיקה העולמית של המאה ה-20
הפכה פחות ריכוזית מהמאות שלפניה ואין לדבר עליה בלעדית כעל מרכז המוסיקה
העולמי, ועם זאת עמדו אירועים מוסיקליים מסויימים, שהתרחשו באמריקה, במרכזו
של עולם המוסיקה המודרני והפכו אותה חשובה מאי-פעם.
סגנונות
שנולדו בארץ זו:
מוסיקת הריקודים של שנות ה-50 - רוק
נ' רול
שירי הדת הפופולאריים של השחורים בארה"ב
- גוֹסְפֶּל
הבלוּז הקצבי - ריתם-אנד-בלוז
הסגנון המסחרי יותר שהתפתח מהריתם-אנד-בלוז
- מוסיקת
נשמה
WWW
אתרים
|
אודיו
|
וידיאו
|
תמונות
|
מידי
|
|
המנון
מיקום
ריקודים
תוים
אינטרנט
פרוייקטים
מילון
מצאנים
|