פרסל
אלגר
הולסט
בריטן
ווהן וויליאמס
|
אנגליה
הגם שאנגליה הייתה
הראשונה לשלב את השיר במוסיקה האמנותית (באופרה
"הקבצנים" של ג'ון
גיי),
זרם המוסיקה הלאומית
הגיעה אליה באיחור מה, בהשוואה לארצות אחרות. סיבה אחת לכך נובעת, כפי הנראה,
מהעובדה שאנגליה אינה ארץ בה מוסיקה לאומית יכולה היתה לשרת את השאיפה לעצמאות
או את ההתרסה נגד תרבות זרה כובשת, כמו בארצות אחרות, שכן אנגליה הייתה עצמאית
מאז ומתמיד.
בדומה לציור האנגלי, המוסיקה האנגלית
מתוארת יותר מכל כפסטורלית, ועשירה בנופים קוליים רוגעים (ואכן, אילו צרות
חווה העם הזה במאות ה-19 ותחילת המאה ה-20, כשבריטניה הייתה אימפריה משגשגת?).
אלגאר,
כמלחין שלא היה לאומן על פי גישתו, השתמש במוסיקה שלו ברוחו של השיר האנגלי,
והיווה השראה לממשיכי דרכו, במיוחד ביצירתו "וריאציות
אניגמה".
ראלף ווהן וויליאמס
אסף שירי עם אנגליים, חקר את המוסיקה האנגלית העתיקה,
ושילב שירי עם אנגליים ביצירותיו, במיוחד ב"פנטסיות
על נושא מאת טאליס" (תומאס טאליס
היה מלחין אנגלי מתקופת הרנסאנס).
ריקודים שמוצאם בארץ זו:
Ecossaise -
אקוסייז - ריקוד סקוטי במשקל 2/4 מהמאה ה-18.
Gigue
- ג'יג - ריקוד מהיר במשקל משולש המסיים את
הסוויטה הקלאסית. צורתו בדרך כלל דו-חלקית ולעיתים פותח החלק השני בהיפוך
של הנושא מהחלק הראשון. באך נהג לסיים את הסוויטות לצ'מבלו בג'יג.
סגנונות שנולדו בארץ זו:
סגנון רעשני ומתריס הכולל מסרים של מחאה
ואלימות - פאנק
סגנון מוסיקת הפופ השליט בשנות ה-80 של
המאה הקודמת - הגל
החדש
WWW
אתרים
|
אודיו
|
וידיאו
|
תמונות
|
מידי
|
|
המנון
מיקום
ריקודים
תוים
אינטרנט
פרוייקטים
מילון
מצאנים
|