הרקע

ראוול, שנולד בדרום-צרפת, באזור הגובל בספרד, אהב לשמוע את אימו, שמוצאה באסקי- ספרדי, מדברת ספרדית ומספרת על ילדותה במדריד. כל חיו התגעגע ראוול לאזור הולדתו וכתב מספר יצירות בהשראה ספרדית. לבקשת ידידתו, הרקדנית אידה רובינשטיין, התחייב ראוול לכתוב מוסיקה לבאלט. הרעיון המקורי היה לתזמר 6 קטעי פסנתר של אלבניז, שנכתבו במקור לפסנתר, אך לבסוף, הוא החליט לכתוב יצירה חדשה לחלוטין- הבולרו. באוקטובר 1928, השלים ראוול את היצירה ובבכורה, בנובמבר, רקדה להקתה של רובינשטיין לצליליה בבית האופרה של פאריס.‏

על הכוריאוגרפיה

הריקוד מציג טברנה בה מתחילה אשה בודדת לרקוד. בהמשך, מצטרפת קבוצת גברים לריקוד. המתח עולה והאשה מתחילה לעבור מאחד לחברו, בעוד המוסיקה גדלה בכוח ובאלימות העצורה שבה, אם כי היא אינה משתנה.‏

היצירה

המקצב המלווה את היצירה הוא של ריקוד ספרדי הנקרא "פנדנגו". במקור זה היה אמור להיות שמה של היצירה ומסיבות שאינן ידועות החליטו ראוול ורובינשטיין לשנות את השם לבולרו. התכנית הכללית היתה לחזור שוב ושוב, על נושא, מבלי לשנות את המקצב ואת המנגינה. היצירה מתחילה בתוף בודד החוזר על מקצב קבוע. חליל בודד מתחיל בנגינת המנגינה ובהדרגה מצטרפים אליו כלים נוספים ויוצרים מחול מלא אכסטזה ודרמה. ארוע השיא המשמעותי ביצירה הוא השינוי, בנקודה מסויימת, של הסולם, מדו מז'ור למי מז'ור וההובלה מכאן לסיום - היצירה מסתיימת באקורד מזעזע המנוגן בעוצמה רבה.‏