הרקע

בשנת 1892 החל דביסי בעבודה על יצירה בהשראת הפואמה הפסטורלית "אחר-הצהרים של פאון" שהתפרסמה 16 שנה לפני כן בידי סטפן מלרמה. הפואמה נכתבה להקראה ודביסי חשב להלחין מוסיקה שתלווה את ההקראה. לאחר דחית הבכורה הרשמית, שנבעה מרצונו של המלחין לפשר את היצירה ולתקנה, בוצעה היצירה בדצמבר 1894, בנוכחות המשורר. חלילו של פאן הכתיב, לדברי דביסי את האוירה לכל היצירה שבה ראה ציור מוסיקלי חופשי של השירה - ציור המושפע מכך שהשירה עצמה עמומה.‏

תיאור

פאון,היצור האגדי - חציו אדם וחציו חיה (קרניים, זנב וגוף עז) - בעלות השחר ביער עבות, נזכר במנוחת יום האתמול. האם ביקרו אותו נימפות, בנות אל שעורן צתחור ושערן זהוב ? או שמא היו אלה חזיונות ודמיונות וצלילים מראשו... לא הבחין בין אמת לחלום. קרני השמש מלטפות בחום והעשב ברכות ילטף. פאון חוזר לנוח ואפוף חומו של הקיץ ורעשי היער הוא ימשיך לארוג את חלומו. ‏

היצירה

הפרלוד (פתיחה) מתחיל בנושא מוסיקלי המנוגן בחליל בודד. זהו פאון. מאוחר יותר, בכלי נשיפה וכינורות, יתואר, כפי הנראה, מחזה הנימפות המפתות ותשוקות וחזיונות ההמצאה של הפאון. לאורך כל היצירה, מקנה הנבל תחושה של הזיה וחלום, כפי שהרבו דביסי ועמיתיו האימפרסיוניסטים לעשות בשלבם את הנבל ביצירותיהם. ‏

תגובת המשורר

דביסי תאר פעם את תגובתו של מלרמה, המשורר שכתב את הפואמה עליה התבססה, ליצירתו: "אחרי האזנה, הוא נשאר שותק למשך זמן ואז אמר : 'לא ציפיתי למשהו כזה. המוסיקה מותחת את הרגש שבשיר ומציגה את המתרחש בחיות גדולה משציור היה עושה." על דפי התוים של היצירה, בעותק שקיבל לידיו, כתב המשורר מלרמה: "כשמנגינת החליל מנוגנת היטב, אתה שומע את כל שנשימתו הראשונה של דביסי נושפת אל תוך היער".‏