הסונטה לפסנתר מספר 14 משל בטהובן לא נקראה על ידו "‏סונטת אור-ירח"‏ אך בטהובן,‏ שהקדיש את הסונטה לנערה יפהפיה בת 17 שאהב, היה ודאי מסכים להגדרתו של מבקר מוסיקה והמשורר לודביג רלסטאב ש-31 שנה לאחר כתיבתה תאר את המוסיקה במילים:‏ ‏"‏.‏.‏.‏‏כמו אור הירח המשתקף במימיו של האגם".‏‏ הדימוי המוצלח שנתן הפך לכינוייה של הסונטה.‏

מבנה הסונטה הוא של שלושה פרקים שהראשון בהם הוא פרק איטי ורוגע.‏ הפרק המסיים הוא סוער ודינמי. בטהובן קבל על הצלחתה הגדולה של הסונטה וכתב פעם ש"יצרתי כבר יצירות טובות יותר..." אך לקהל זה לא שינה הרבה - הסונטה היא מהיצירות האהובות ברפרטואר לפסנתר.‏

להקת "החיפושיות", מהחשובות והמצליחות במאה ה-20, קיבלה השראה מהסונטה הזו לאחד משיריה היפים וסרטים רבים עושים שימוש בפרק הפתיחה ובו האקורדים הקסומים לליווי סצינות אידיליות ושקטות. אפילו בפרסומות היא נחשבת למוסיקה מוצלחת ועשו בה שימוש לליווי פרסומות לקרם לתינוק.‏