אַנְטוֹן בְּרוּקְנֶר

מלחין דגול, אורגניסט מבריק שנודע במוסיקה הסימפונית שלו. בנם של מורה ואורגניסט, השכלתו המוסיקלית התבססה על לימודי אורגן ותיאוריה מאביו וסנדקו. לאחר מות אביו הוא נשלח מאנספלדן לסנט-פלוריאן, המנזר הסמוך מתקופת הבארוק, להמשך לימודיו המוסיקליים ולשירה במקהלה. הוא היה נגן עוגב בלינץ ולמד הרמוניה וקונטרפונקט. כשסיים את לימודיו בהצטיינות העיר אחד הבוחנים: "הוא היה זה שצריך לבחון אותנו". לאחר מכן, חזר לסנט-פלוריאן כמורה ואורגניסט ראשי. החל מ-1868 הוא הפך לאורגניסט החצר בוינה ופרופסור בקונסרבטוריון של וינה.‏

במקביל החל ברוקנר להלחין את 8 הסימפוניות, והרבה מוסיקה דתית למקהלה, לאורגן ולפסנתר. המוסיקה הסימפונית המדהימה שלו עוררה תגובות קיצוניות של נגנים שטענו שאינה ניתנת לביצוע. מוסיקאים ומבקרים רבים בוינה פסלו את יצירותיו בשל השפעותיו הברורות של ואגנר. ואגנר עצמו העריץ אותו וטען ש"הוא המלחין היחיד שמגיע לרמתו של בטהובן". ברוקנר החזיר לו בהקדישו לזכרו את אדאג'ו האשכבה מתוך הסימפוניה השביעית המרשימה שלו.‏

את הסימפוניה התשיעית, פיסגת השגיו, לא סיים מעולם. לאחר מותו, נקבר ברוקנר מתחת לאורגן עליו ניגן, בסנט-פלוריאן.‏

השפעה ניכרת היו לואגנר ולמוסיקה הכנסייתית על המוסיקה של ברוקנר והתיזמור שלו. הוא עצמו השפיע רבות על מאהלר, שהיה גם מתלמידיו.‏