המקורות ההיסטוריים של המוסיקה המזרחית
הם מגוונים. המוסיקאים הערביים הראשונים שאבו מהמצרים
הקדמונים, האשורים והשוּמרים. רבים מהכלים בהם מנגנים כיום הם ממשיכיהם
של כלים שמופיעים בציורי קיר ומסמכים שנמצאו בממצאים ארכיאולוגיים של תרבויות
אלו.
ייחודה של המוסיקה הערבית הוא, במידה רבה,
תוצאה של הכלים בהם מנגנים אותה. על אף מקורותיהם העתיקים של כלי הנגינה של
המוסיקה המזרח-תיכונית, המבנה העכשוי שלהם התפתח
במאה ה-8 לספירה, תקופת ההתפתחות של התרבות האיסלאמית או מה שמכונה "תור
הזהב".
הן המוסיקה הערבית הקלאסית
והן העממית
מודגמות כאן.
יסודות המוסיקה הערבית
סולמות - המוסיקה הערבית מנוגנת בסולמות
הנקראים "מקאמָת" - פירוש השם "מקום" והוא בא מקביעת
מקומו של הזמר על הבמה, ממנו היה שר לפני השליט. ה"מאקם" הוא לא
רק סולם - בו קבועים גם צלילים ראשיים, גובהו ומוטיבים
שונים המובלטים בו. אפילו טמפו
ומשקל נדרשים, לעיתים, כתוצאה מבחירת "מקאם".
מרווחים - מרווחי
הצלילים במוסיקה הערבית הם בני רבע טון, בניגוד למוסיקה המערבית בה
חצי טון הוא המרווח הקטן ביותר. שונות זו היא אחת הסיבות לכך שמאזין שאינו
מורגל בהאזנה למוסיקה זו חושב שהנגנים "מזייפים".
המקצב - המוסיקה
הערבית פיתחה את המקצב בצורה משמעותית והמתופפים מנגנים בכליהם באופן
נמרץ וסוחף. לעיתים הם אף משלבים מקצבים שונים באותו זמן ויוצרים בכך גיוון
ותחכום מרתק.
המירקם - בעוד המוסיקה האירופית, שמקורותיה
דומים לאלו של המוסיקה הערבית, פנתה לפיתוח ההרמוניה
(וקודם לה הפוליפוניה),
התמקדה המוסיקה הערבית בהטרופוניה
- נגינת המנגינה על ידי הכלים, תוך קישוט של הנגנים, מעת לעת, את המנגינה
המקורית.
המקאמאת - הסולמות המזרחיים
Bayati
בּיָאת
Rast
רָסְתְ
Sikah
סיגַה
Huzam
חיזאם
Hijaz
חיג'אז
Kurd
כּוּרד
למד
עוד סולמות באתר זה
מקצבי המזרח התיכון
לפניך כמה מהמקצבים האופיניים
למוסיקה הערבית:
Baladi
נגן
בָּאלאדִי
נקרא גם: מַסְמוּדִי כּבִּיר
Ayoub
איוּבְּ
Falachi
פַלָאחִי
Guwazi
גַוָואזִי
Serto
סֶרְטוֹ
תוכל
ללמוד לנגן מקצבים אלו בשיטת הדוּם טָקָטָה
כלי הנגינה של המזרח התיכון
עוּד
העוד הוא סבה של
הגיטרה. שמה של הלאוטה,
היא הכלי ממנו נולדה הגיטרה, בא לה מהשם "אָלעוּד" שפירושו - ענף
של עץ. בין המאות השמינית והעשירית לספירה היו לעוד 4 מיתרים. את החמישי הוסיף
נגן אנדלוּסי מפורסם, זיטיאב, ובמאה ה-15 נוסף מיתר שישי. על כלי מיתר זה,
בעל שישה זוגות של מיתרים כיום, פורטים במפרט והוא נחשב מלך הכלים של המוסיקה
המזרח תיכונית.
כבר מהמאה ה-7,
ידוע העוּד במזרח התיכון.
הוא נדד לאירופה
עם כיבושי המוסלמים והיה לאביה של הלאוטה האירופה (שמקור שמה הוא בשיבוש המילים
"אל עוּד"). לעוד המודרני יש צוואר קצר משל הלאוטה האירופית, אין
לו סריגים וראשו נטוי לאחור. על גופו יש לעוד, בדרך כלל, 3 פיות תהודה. כיום,
העוד פופולארי בכל רחבי העולם המוסלמי, ממרוקו
ועד לאיסטנבול.
דוּרבּקִי,
דרבוּקה
הטבּלה או הדורבקי
(דרבוּקה אצלנו...) היא תוף עשוי חימר או מתכת עליו מתוח עור כבש או דג. בשעת
הנגינה מניחים אותו תחת יד שמאל או בין הרגליים. הקשה במרכז התוף לפעימות
חזקות ובשולי התוף לפעימות החלשות.
כּאנוּן
מקור הכּאנוּן
בארמניה והוא
ממשיכו של הנֶבֶל המצרי העתיק והוא חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הערבית מאז המאה
ה-10. זהו קרוב של הדולצימֶר,
כלי פריטה מזרחי אחר. פירוש שמו של הכאנון הוא "חוֹק". במאה ה-12
התוודעו אליו האירופאים ואף הפך לכלי מוכר בשם ציטריון
או פסלתריוּן.
צורתו משולשת ו-81 מיתרים מתוחים עליו, בקבוצות של 3 מיתרים לכל תו. את הכלי
מניחים על הברכיים או על שולחן. פורטים באצבעות או בעזרת שני מפרטים המוחזקים
בשתי ידי המנגן. זהו כלי המאפשר נגינה וירטואוזית ומהירה, האופיינית בדרך
כלל לנגניו.
נָאִי
המלה נאי מקורה
פרסי והיא מתארת
חליל פשוט שמקורו עוד בתרבות השוּמֶרית והוא נפוץ בכל המזרח
התיכון ממצריים
ועד איראן. לנאי
פתחים בשני צידיו, 6 נקבים לאצבעות ונקב נגדי לאגודל. צליליו רכים ומנעדו
שתי אוקטבות, שניתן לעבור ביניהן על פי עוצמת הנשיפה. לסולמות שונים ישנם
חלילים כאלו באורכים שונים. הנאי הוא כלי רב-גוני ומשמש גם לנגינת קטעים עצובים
וגם לשמחים ומשעשעים.
בּוּזוּק, בוזוקי
מקור שמו של הבוזוק
מתורכית הוא משמם של חיילים העותומניים שכינויים היה "שרופי ראש".
הוא מככב במוסיקת הרמבטיקו
היוונית וקרוב
לסאז
התורכי. כיום
הוא משתלב במוסיקה המזרח תיכונית, במיוחד באיזורי הלבנון וסוריה. צווארו ארוך
ומיתרי מתכת מתוחים עליו ומנגנים בו במפרט. צליליו מתכתיים אך ליריים.
טמבוּרין
הדָף או הרִיק, הוא הטמבורין המוכר גם
מהמוסיקה המערבית. מסגרת עגולה שעליה מתוח עור. זוגות צלצלי מתכת מחוברים
למסגרת ורועדים בעת הקשה בו. צליליו נותנים את המקצב המזרחי האופייני, במיוחד
בקטעים קלאסיים ערביים.
היוצרים הערביים הגדולים
אמנים ומלחינים
בניגוד לתדמית הקיימת בעיני מאזינים מערביים,
במוסיקה הערבית יצירות שהן אמנות צרופה. רבים היוצרים שהגיעו להשגיים אמנותיים
מרשימים. מלחינים כעבד אל ווהאב,
פריד אל אטרש,
סוּנְבָּטִי ואחרים, כתבו יצירות המהוות את
הקלאסיקה של המוסיקה הערבית: מוסיקה אמנותית לכל דבר, המבוצעת בידי תזמורות
גדולות. בתזמורות אלה הן כלים מזרחיים אותנטיים והן כלים מערביים, שצורפו
לתזמורת לשם הרחבת אפשרויות ההבעה.
לחלק מהתדמית שנוצרה למוסיקה הערבית אחראי
הדגש המושם בה על השירה,
מה שנותן לה תדמית של מוסיקה קלה להמונים. ואולם, שיריהם של היוצרים הדגולים
בנויים כיצירות של ממש, עם מבנה, התפתחות דרמתית, תיזמור מתוחכם ואורך שאינו
מבייש כל צורה מוסיקלית מערבית. זו גם הסיבה לכך שרבים מאתנו מתקשים להבין
כיצד יכולה לשיר הזמרת המצרית הדגולה אוּם כולת'וּם,
שיר אחד, הנמשך כמעט שעה. יש למדוד שיר כזה כיצירה אמנותית המקבילה למחזור
שירים במוסיקה המערבית ולא לשיר קצר אחד.
אחד ההישגים הגדולים
של המוסיקאים הערביים הדגולים במאה ה-20 נעוץ בהצלחתם להגיע למיזוג בין אמנות
לאהבת הקהל. שיריהם נחשבים רבי-מכר, גם שנים רבות לאחר מותם, והקהל
אוהב את יצירתם בכל לב.
עבד אל ווהאב
מלחין ערבי דגול
פיירוז
אוּם כוּלת'וּם
עבד אל חלים חאפז
פריד אל-אטרש
מוסיקה פופולארית במדינות ערב
המוסיקה הערבית הפופולארית יונקת מהמוסיקה
הערבית המסורתית ומשתמשת באותם סולמות
ומקצבים
של המוסיקה האמנותית הערבית. גם המוסיקה האמנותית פופולארית במדינות
ערב וזמרים כמו פריד אל-אטרש
ואום-כולת'ום נחשבים מבצעים פופולאריים שנים
אחרי מותם. שירים כמו "אתה חיי" (אִינְת
עוֹמְרִי) ואחרים
משל עבד אל-ווהאב
אהובים ביותר. כיום משתמשים ההרכבים והתזמורות גם בכלי
נגינה מערביים אלקטרוניים. סינטסייזרים
ואורגנים
משוכללים, הניתנים לכיוונון ולביצוע ברבעי- טונים ולמקצבים מזרחיים, הפכו
את המוסיקה הזו למערבית יותר ויותר מבחינת אמצעי ההפקה.
זמרי ערב הפופולארים רבים וביניהם אפשר
לציין את פיירוּז, לילה
מוּרד, עבד אל-חלים חאפז
ומוחמד פואד. בחודש אוגוסט, בכל שנה, מתקיים
פסטיבל הפופ של העולם הערבי בעיר העתיקה ג'ארש
שבירדן ולשם מגיעים המבצעים הגדולים של אמנויות
הבמה הערביים. בישראל מתקיים בשנים האחרונות פסטיבל "שיר לשלוֹם"
בעג'מי שביפו, פסטיבל המארח אמני פופ רבים ממדינות ערב.
למד
עוד סולמות באתר זה
תוכל
ללמוד לנגן מקצבים אלו בשיטת הדוּם טָקָטָה
,
פריד אל אטרש
משל עבד אל-ווהאב