מהמלחינים הרוסיים
הבולטים במאה ה-20. למד אצל רימסקי-קורסקוב
ומורים אחרים והיה פסנתרן מוכשר. כבר מיצירותיו הראשונות (הקונצ'רטו
לפסנתר מס' 1) בלטה הנטייה להרמוניות נועזות ושעשועי קצב מתוחכמים
שעוררו ביקורת עזה. מצד שני, היתה לו נטייה למבנים ולטונליות
קלאסיים
והשילוב בין חדשני לקלאסי בולט ביצירותיו מאותה עת, דוגמת הסימפוניה
מס' 1 "הקלאסית" בה יצר מוסיקה נקייה ומבריקה בנוסח היידן.
הוא
עזב את רוסיה ב-1918, אחרי המהפכה הבולשביקית וחי תקופה בארצות-הברית
ובפאריס.
בנדודיו באירופה, הושפע מ"פולחן
האביב" של סטרוינסקי
וכתב מוסיקה לאותו תיאטרון באלט לו כתב סטרוינסקי (זה של סרגיי
דיאגילב), מוסיקה שהעמידה אותו בחזית המוסיקה החדישה.
בהיותו באמריקה, כתב אופרה יפה
"אהבת שלושת התפוזים", אך משחזר ב-1934
לברית המועצות שינה בהדרגה
את סגנונו המוסיקלי הנועז וריכך אותו, לשביעות רצון השלטונות. הוא
כתב מאז מוסיקה להצגות וסרטים שונים (כולל מוסיקה ל"אלכסנדר
נייבסקי" של גאון הקולנוע סרגיי אייזנשטיין)
אהובה במיוחד היא היצירה "פטר והזאב"
שכתב לתזמורת וקריין והמתארת אגדה חינוכית לילדים. כל דמות בסיפור
מתוארת בה על ידי כלי נגינה אחר, בשיטת ה"נושא המדריך" (לייטמוטיב),
בנוסח ואגנר.
הוא
מת ב-1953, באותו היום בו מת המנהיג הסובייטי סטאלין,
ומעולם לא נהנה מהרגיעה היחסית של הצנזורה על המוסיקה, שבאה לאחר מות הרודן.
Prokofiev,
Sergei - סֶרְגֵיי פְּרוֹקוֹפְיֶיב
הוא
עזב את רוסיה ב-1918, אחרי המהפכה הבולשביקית וחי תקופה בארצות-הברית
הוא
מת ב-1953, באותו היום בו מת המנהיג הסובייטי סטאלין,
ומעולם לא נהנה מהרגיעה היחסית של הצנזורה על המוסיקה, שבאה לאחר מות הרודן.
