- אוטבה
- סימני נגינה בהזזה של אוקטבה לכל כיוון:
- אוטבה אלטה - נגן גבוה באוקטבה
- אוטבה באסה - נגן נמוך באוקטבה
- אל אוטבה - נגן באוקטבה גבוה או נמוך בהתאם למיקום הסימן
- אדם הלומד בעצמו
- בצליל אחד. כל המבצעים מנגנים בקול אחד
- אוּן פוקו
- במקצת, מקצת
- עיקש. קטע מוסיקלי החוזר שוב ושוב כליווי ליצירה
- אוֹפּוּס
- צורת מיספור שיטתית של יצירותיו של מלחין בדרך כלל על
פי סדר ההוצאה לאור
- יצירה בימתית תיטרלית שכולה מבוצעת בזמרה ומשחק וכוללת
תלבושות, תפאורה ומלווה על ידי
- תזמורת
אוֹקְטָבָה- א.) הצליל השמיני בסולם הדיאטוני ב.)
מרווח בן שני צלילים שתדירות האחד כפולה מהשני למשל: דו שני לדו שלישי
- שמיניה. יצירה ל-8 נגנים (או הרכב בן 8 נגנים)
- צורה קדומה של ליווי מוסיקלי - נהגו לשיר בה בקולות
שהמרווח ביניהם קבוע
- יצירה בימתית מוסיקלית לרוב על נושא דתי (מושרת על ידי
זמרים בליווי תזמורת אך ללא תלבושות ותפאורה)
- מוסיקה שאין בה טונליות -פירוש הדבר שאין לה סולם מוסיקלי
מוגדר. מוסיקה זו נפוצה במאה ה-20
- יצירה מוסיקלית שמטרתה לימודית או הפגנת יכולת טכנית
של הנגן
- א-טמפו
- לחזור לטמפו הקודם (בדרך כלל הוראה זו באה לאחר סטייה
מהטמפו)
- אטק
- התחלה - תחילתו של הביצוע או הצליל
- אילתוּר
- נגינה ללא הכנה מוקדמת או תוים. הנגן "ממציא"
את רעיונותיו בזמן הנגינה. מקובל במיוחד בג'אז
- ובמוסיקה עממית.
- אילתור. נגינה ללא הכנה מוקדמת או תוים. הנגן "ממציא"
את רעיונותיו בזמן הנגינה. מקובל במיוחד בג'אז ובמוסיקה עממית.
- יצירה שצורתה חפשית. נועדה ליצור במאזין תחושה של אילתור
- סגנון מוסיקלי המשתדל להעביר את התרשמותו של המלחין
במוסיקה ערפילית, א-טונלית.
- חיבור מוסיקלי קצר ורב-קולי. יוהן סבסטיאן באך הוא שכתב
את האינוונציות המוכרות לפסנתר.
- אינטוֹנציָה
- שירה או נגינה ללא זיוף
- אינטרוול
- מירווח. המרחק המוסיקלי בין שני צלילים
- אינְטֶרלוּד, אינְטֶרמֶצוֹ
- קטע מוסיקלי המנוגן בין חלקי האופרה או הדרמה המוסיקלית
- אינטרמצו
- קטע ביניים, נגינת ביניים
- אינטרפרטציה
- פרשנות - האופן בו מבצע הנגן או המנצח (עם תזמורתו כמובן)
את היצירה
- אין מודו די
- בסגנון של...
- שמח, כלומר: טמפו מהיר
- מהיר למדי (אך פחות מאלגרו), עירני למדי
- אַלְט,
אלטו
- הנמוך בקולות הנשים
- אלמנד
- ריקוד מפואר וחגיגי שמקורו בגרמניה. הריקוד שקט, פשוט
ומשקלו זוגי. מהמאה ה-18 הוא שותף בסוויטה וצורתו דו-חלקית
- אל-פינה
- עד הסוף
- מישרעת - מונח באקוסטיקה המייצג את עוצמת הצליל במידת
הרטיטה של המיתר
- קצב הליכה. מתון, זורם בנחת
- אנדנטה מאסטוזו
- באורח נשגב ומרומם
- אנדנטה מה-נון-טרופו
- איטי, אך לא יותר מדי
- אנדנטה קנטבילה
- מתון
- אנדנטינו
- בדרך כלל, מהיר מעט מאנדנטה
- אנהרמוניה
- זהות בין שני צלילים או מרווחים בעלי שמות שונים. דו
דיאז למשל הוא אינהרמוני לרה במול
- אנטיפונלי, אנטיפון
- שירת מענה. זוהי שירה בה שתי מקהלות (או סולן מול מקהלה)
שרות לסירוגין. שירה זו רווחת בבית הכנסת ובמוסיקה הנוצרית
- אנימָטו
- בחיוּת, בצורה מלאת-חיים
- אוניסונו, אוניסון
- כמה זמרים או נגנים המנגנים תפקיד זהה. במוסיקה המזרחית
הקלאסית, למשל, נוהגים הכלים לנגן באוניסונו
- אַנְסַמְבְּל
- להקה, הרכב
- אנתם, אנתמה
- מזמור נוצרי
- אסאי
- לְמַדָי, דֵי
- אֶסְפְּרֶסיבוֹ
- בהבעה
- אפוג'טורה
- סמיך. נגינה לצליל סמוך
- אפסיונטו
- בתשוקה, בהתלהבות
- צלילים המחקים קולות מהטבע (רוח, ים, גשם). קיים גם
במוסיקה תכניתית וגם במולטימדיה
- במהירות גדלה והולכת. מחיש
- אקולדה
- מעין סוגריים המחברות מספר חמשות ומציינות שאלו ינוגנו
יחדיו
- תורת הצליל. הפיסיקה של הצליל - מקורו, החוקים הפיסיקליים
החלים עליו ועוד
- שלושה צלילים או יותר, המנוגנים בו-זמנית
- שירה ללא ליווי של כלי נגינה
- א-קפריצ'ו
- בקצב או בהבעה כרצון המבצע
- אקצנט
- הדגשה
- שיר ליחיד. מצוי בדרך כלל ביצירות קוליות כאופרה, אורטוריה
או קנטטה
- נגינה של אקורד במפורק ("ארפה" הוא נבל -
כלומר נגינה כבנבל)
- ארקו
- לנגן בקשת (בכלי קשת). הוראה זו הפוכה להוראה פיציקטו
- באלט
- ריקוד אמנותי. הצגת עלילה דרמתית הכוללת ריקוד ותנועה,
לרוב בליווי מוסיקה
- בַּאס
- הקול הנמוך במוסיקה. במוסיקה קולית זהו הקול הנמוך בקולות
הגברים
- תקופה בתולדות המוסיקה (מראשית המאה ה-17 ועד למחצית
המאה ה-18) בתקופה זו פעלו
- באך, ויואלדי, הנדל ואחרים
- יצירה כלית זעירה. צורתה לרוב תלת-חלקית: א-ב-א
- ריקוד ספרדי במשקל משולש
- ריקוד ער במשקל מרובע ויש בו קדמא. מקורו בצרפת
- פרק מוסיקלי היתולי
- זרם בג'אז שדגל בחדשנות בהרמוניה, במקצב ובהיבטי הביצוע.
דיזי גילספי, צ'ארלי פארקר
- ותלוניוס מונק היו מחולליו בתחילת שנות ה-40
- בכחנליה
- זמר שיכורים, שיר יין
- זמר סיפורי פשוט
- מוסיקת העצב והייסורים של השחורים בארה"ב
- בֶּמוֹל
- סימן המורה לנגן את הצליל אליו הוא מתלווה בחצי טון
נמוך יותר
- בַּס
- הקול הנמוך במוסיקה. במוסיקה קולית זהו הקול הנמוך בקולות
הגברים
- בס ממוספר, בַּסוֹ
קוֹנְטִינוּאוֹ
- שיטה בה מציינים את ההרמוניה לקטע מוסיקלי במספרים בסמוך
לתפקיד הבאס
- בֶּקָר
- סימן המבטל סימן במול או דיאז קודם ומחזיר את התו לערכו
הרגיל. דו בקר = דו
- בְּרֶוֶה, ברוִיס
- משך צליל שהיה בשימוש בזמן העתיק ופירושו: צליל בעל
מסך כפול מצליל שלם (8 רבעים)
- בְּרִיוֹ
- במרץ, בחיוּת
- בריטון
- קול גברי הגבוה מן הבאס ונמוך מהטנור
- זמר ספנים איטלקי בנוסח שייטי הגונדולות בוֶנֶציָה המתאפיין
בקצב מתנודד של 6/8
- סגנון מוסיקלי שמקורו באמריקה ומאפייניו מקצבים עתירי
סינקופות ואילתור מרובה של הנגנים
- גוּאריירו
- בהלך מלחמתי
- בונה כינורות ידוע מקרמונה שבאיטליה. נחשב לשני רק לסטרדיבריוס
מתחרהו
- ריקוד צרפתי מתון וחגיגי במשקל זוגי (4 רבעים או שני
רבעים)
- ריקוד מהיר ועליז שמקורו באנגליה או סקוטלנד. בדרך כלל
במשקל משולש ובצורה
- דו-חלקית (א-ב). מרבית הסוויטות של באך מסתיימות בג'יג
- גלוֹפּ
- ריקוד מהיר ועליז במשקל זוגי המבוצע במעגל. מקורו בגרמניה
- ריקוד איטלקי, מהיר ובמשקל משולש
- גלישה מצליל לצליל באורח חלק על ידי החלקה. הטרומבון
מנגן גליסנדו בקלות מרובה
- שירה חד-קולית המושרת ללא ליווי של כלי נגינה וללא משקל
מוסיקלי מוגדר - שירה חפשית
- גְרַוֶה
- קצב כבד, איטי מאד ורציני
- גְרציוזו
- בחן, חינני
- דה קפו, דה קאפו
- חזור מההתחלה (הוראה)
- דה קאפו אל פינה - D.C. al fine
- חזור מההתחלה ועד למקום בו כתוב סוף
- דה קאפו אל סניו - D.C. al segno
- חזור מההתחלה ועד למקום בו מופיע הסימן (מהסימן קופצים
בדרך כלל לנגינה הקודה
- פרק נגינה או זימרה המבוצע בשניים
- מכשיר המאפשר הקלטת צליל טבעי ונגינתו בגבהים שונים
באורח אלקטרוני - Sampler
- דוֹדֶקָפוֹנִיָה
- שיטת 12 הצלילים - שיטת הלחנה של יצירה המבוססת על סדרת
12 צלילי הסולם הכרומטי. בשיטה זו אין תו מרכזי טוֹנָלי וכל הצלילים בסדרה
חשיבותם זהה
- דולצ'ה
- במתיקות, בנעימות, ברוך
- הצליל החמישי בסולם או האקורד הבנוי על צליל זה
- מהלך הכתוב בצלילי הסולם בלבד, ללא סטייה לצלילים זרים
- הפוך מהכרומטי
- דיאפזון
- מינעד - טווח צלילים שכלי מסוגל לנגן מהנמוך ביותר לגבוה
ביותר
- אוסף של קטעי נגינה שבמקור היו משעשעים . בהמשך תולדות
המוסיקה נכתבו גם דיורטימנטו רציניים, במיוחד על ידי מוצרט
- דִיאֶז
- סימן המורה לנגן את הצליל אליו הוא מתלווה בחצי טון
גבוה יותר
- דִימִינוּאֶנדו
- באיטלקית קַטֵן. בעוצמה הולכת ונחלשת (הפוך מקרשצ'נדו,
נקרא גם דה-קרשצ'נדו)
- שינויים בעוצמת הקול ביצירה
- תַצְרים. צרימה בשילוב בין הצלילים במרווח מסויים (הפוך
מקונסוננס)
- צורת ליווי קדומה מימי הביניים (מאה 12). פוליפוניה
מוקדמת
- דל סניו
- חזור מהסימן
- דל סניו א לה פינה - D.S. al fine
- חזור מהמקום בו ממוקם הסימן ועד לסימן סוף
- דציסו
- בקצב מודגש
- דקלמציה
- דיקלום. שירה שבדיבור. באופרה ישנם קטעי דקלמציה רבים
שנועדו לקדם את העלילה והסיפור
- דרמה מוסיקלית
- שילוב האמנויות הדומה לאופרה עם דגש על הצד הדרמטי
- דה-קרשצ'נדו, דקרשצ'נדו, דקרשנדו
- בעוצמה הולכת ונחלשת (הפוך מקרשצ'נדו, נקרא גם דימינואנדו)
- ריקוד ספרדי איטי במשקל זוגי
- הומופוניה
- מוסיקה שבה שר קול אחד את התפקיד המלודי והשאר מלוים
אותו
- מהתלה. קטע קצר ועליז
- מחול אנגלי שמקורו ריקוד מלחים. עד לשלהי המאה ה-18
היה במשקל משולש. אחר כך נהגו לחבר כאלו במשקל זוגי וקליל
- הטרופוניה
- רב-קוליות שאינה מבוססת על חוקים ושבה אחד המבצעים משנה
את המנגינה על מנת לגוון ולקשט אותה, למול המבצעים האחרים. שירת בית הכנסת
משתמשת לעיתים בהטרופוניה
- הכסקורד
- סולם בן שישה צלילים שהיה שימוש בזמן העתיק
- הֶליקון
- מעין סוזאפון. טוּבה הבנוייה בצורת טבעת המונחת על כתפי
הנגן. משמשת לנגינה בצעידה
- הכנסת מקצב זוגי בזמן משולש או ההיפך. שני צלילים בזמן
של שלושה או שלושה בזמן של שניים. בדרך כלל החלפת משקל שש-שמיניות בשלושה
רבעים או ההיפך. דוגמא לכך בתחילת הפרק הראשון של הקונצ'רטו דה ארנחואז מאת
רודריגו
- שיר שבח ותהילה או שיר לאומי
- צירוף צלילים המושמעים יחדיו
- ואלס
- וולטה
- סיום בתוך היצירה. משפט חוזר כמה פעמים בסיומות שונות
יקבל וולטות שונות
- ווקלי, ווקאלי
- קולי
- וִיבְּרָאטוֹ, ויברטו
- רעד, רטיטה. נגן המנגן בויברטו מרעיד את הצליל תוך כדי
הנגינה. משמש בדרך כלל להבעת רגשות
- ויווֹ
- מלא חיים
- ויוצ'ה, ויואצ'ה
- מלא חיים, עליז, מהיר
- ויוַצ'יסימו
- תוסס
- וִירְטוּאוֹז
- מבצע המצטיין במיומנות טכנית מדהימה. לדוגמא, ליסט היה
פסנתרן וירטואוז ופגניני - כנר וירטואוז
- ריקוד פופולארי עד היום במשקל משולש. מקורו לא ידוע.
בתולדות המוסיקה נכתבו גם ואלסים רבים שאינם לריקוד. שיאו בסוף המאה ה-19
ובמיוחד בעיר וינה
- שינוי במנגינה או בנושא המוסיקלי ביחס למקור. בנושא
ווריאציות, למשל, מבוצעת המנגינה ולאחר מכן ביצועים שלה כשבכל פעם היא עוברת
שינוי אחר - אלו הוריאציות
- זרם באופרה שדגל בכתיבת אופרות על נושאים מהחיים במקום
נושאים מיתולוגיים ודמיוניים כמקובל עד אז (סוף המאה ה-19)
- שירה
- חמשה
- שורת חמשת הקוים המשמשת לכתב התוים
- כלי נגינה סקוטי במקורו המשמש בעיקר למוסיקה עממית ותזמורות
צבאיות. כלי נשיפה
- מערכת המשקלים ההודית. מעין מקבילה למשקל המוסיקלי המערבי
אך, בניגוד לו, אין ההדגשות
- באות בקביעוּת אלא על פי סידור משתנה. כיום מקובלות
36 טאלות
- סולמיות.
התייחסות לצליל הבסיסי של הסולם - הוא הטוניקה
- טוּטי
- כולם
- טוקטה
- קטע חופשי, מהיר ומרובה עיטורים המיועד בדרך כלל לכלי
מקלדת
- טטרקורד, טטרכורד
- ארבעה צלילים בתחום הקוורטה הזכה. שני טטרכורדים מרכיבים
את הסולם המלא
- Timber - טימבר
- גוון צליל (נקבע בדרך כלל על ידי עוצמות הצלילים העיליים
שלו)
- מהירות, מיפעם
- ריקוד ארגנטיני שהפך פופולארי בתחילת המאה ה-20
- טנוטו
- נגינה תוך החזקת הצלילים באורכם המלא (הפוך מסטקטו)
- טֶנוֹר
- הקול הגבוה של הגברים
- טנטו
- מִדי
- טקט
- תיבה מוסיקלית
- טְרוּבָּדוּרים
- מלחיני ומשוררי ימי הביניים במאות ה-11-13 ששרו במיוחד
על אהבה
- טרופּו
- מִדי
- הרכב בן שלושה מבצעים - נגנים או זמרים
- טריטון
- מרווח בן 3 טונים שהיה אסור בימי הביניים לשלבו בלחנים
נוצריים כיוון שהיה בלתי נעים
- לאוזן. נחשב כמרווח שטני ובעייתי לאוזן. המרווח נחשב
כקוורטה מוגדלת או קוינטה מוקטנת
- טְרִיל
- עיטור מסולסל בין צליל לסמוך לו
- רעד, נגינה חוזרת של צליל בצורה מהירה
- טרנטלה
- ריקוד מהיר מאד במשקל של 6/8 שמוצאו מאיטליה, ריקוד
פראי
- טְרַנְסְפּוֹזִיצְיָה
- העברת מנגינה מסולם לסולם אחר. משמשת למקרה בו הזמר
אינו מסוגל לבצע קטע גבוה או נמוך במיוחד ויש לשנותו על מנת שיוכל לבצעו
- טרנקוִילוֹ
- שקט
- טֶרְצָה
- המרווח בין שלושה צלילים סמוכים בסולם. בין דו למי יש
טרצה גדולה (2 טונים). בין מי לסול הטרצה הינה קטנה - 1.5 טונים
- ילד שכשרונו האמנותי גדול במיוחד
- יסף
- קודה. סיום של פרק או יצירה בצורת תוספת קטנה של קטע
מוסיקלי
- שיר תפילה נוצרי המושר בכנסיה. בדרך כלל מלווה באורגן
ומושר במספר קולות. באך נהג לשבץ כוראלים בסיום הקנטטות שלו
- שימוש בצלילים שאינם דיאטוניים (בצלילים שהוגבהו או
הונמכו באמצעות במול ודיאז)
- כלי פריטה עתיק, אביהם של הגיטרה הקלאסית והעוּד המזרחי
- מוסיקה שנועדה לבטא את רוח העם של מלחין ושהושפעה מהמוסיקה
העממית שלו. מלחינים שיצרו מוסיקה כזו היו, בין השאר, סמטנה, גריג, דבורז'אק
ובארטוק
- לג'רו
- קל
- לֶגָטוֹ
- קשור יחדיו. נגינה בה אין הפסקות בין הצלילים אלא משפט
מוסיקלי המנוגן ברצף. מסומן בקשת בדרך כלל
- לוֹקוֹ
- מקום - הוראה המבטלת שינוי אוקטבה (אוטבה אלטה, אוטבה
באסה) ופירושה שעל המבצע לחזור לגובה הצליל הרגיל
- ליברטו, לִיבְּרִית
- המילים של האופרה או האורטוריה
- ליגטורה
- קשת המופיעה מעל לתוים לסמנם כמנוגנים בלגטו
- לִיד
- השיר הגרמני
- לַייטְמוֹטִיב
- נושא מוביל. מוטיב המייצג (בדרך כלל באופרות של ואגנר)
דמות של גיבור באופרה ומוטיב זה מופיע במוסיקה כל אימת שמופיע הגיבור או מוזכר
- לַמֶנטוזו
- בקינה, מקונן
- לנדלר
- ריקוד
איטי שמוצאו מאוסטריה
- לנטו
- לאט, במתינות
- לסטו
- מהר
- רחב ומרווח
- לרגטו,
לארגטו
- רחב, אך פחות מהלארגו
- מאסטוזו
- בהוד, בהדר, בחגיגיות
- מאסטרו
- מנצח, אמן מומחה
- מאראקס
- כלי נגינה לטיני מסוג הרעשנים
- מארציאלה
- בסגנון של שיר לכת
- שיר מקהלה שלא לצרכים דתיים שהיה פופולארי בימי הביניים
וברנסאנס. מבוצע בכמה קולות ויש בו רדיפה של קולות (אימיטציה). הוא אינו מלווה
בכלי נגינה אלא מבוצע א-קפלה (בשירה בלבד)
- מא, מה
- אבל
- מודולציה
- מעבר במהלך היצירה מסולם אחד לסולם אחר
- פירוש המלה "שיטה". מודוסים הם הסולמות העתיקים
שרווחו במוסיקה עד סוף ימי הביניים, זמן בו המוסיקה האירופית החלה להתבסס
בלעדית על המינור והמז'ור, שניים מהמודוסים העתיקים שנקראו אֶאוֹלִי ויוֹנִי
- מדוּד, טמפו בינוני, מהירות ממוצעת
- פרק נגינה שקט בטמפו בינוני שנשמע כאילו הוא נוגן בחמת
חלילים סקוטית - צליל ארוך וממושך מנוגן בבאס (בורדון) ומעליו המנגינה שופעת
ומעוטרת
- מוטו
- תנועה
- קטע כנסייתי למקהלה ללא ליווי כלי
- גרעין מלודי או קצבי המשמש בסיס ליצירה או פרק שלם
- מולטו
- הרבה
- מונודיה
- מוסיקה חדקולית מושרת ללא ליווי כלי או מוסיקה הומופונית
בה יש תפקיד מוביל והשאר משמשים לו ליווי
- מונוטוני
- שירה או ביצוע בצליל אחד
- מוסיקה חדקולית מושרת ללא ליווי כלי או מוסיקה הומופונית
בה יש תפקיד מוביל
- מוסו
- בתנועה
- מוסיקה המשלבת מוסיקה אלקטרונית עם מוסיקה קונקרטית
(כזו המשתמשת ברעשים, צלילים וקולות שהוקלטו לאמצעי הקלטה) והמושמעת באמצעים
אלקטרוניים
- מוסיקה
אלקטרונית
- מוסיקה המופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים
- מוסיקה דידקטית
- מוסיקה שנכתבת למטרות חינוכיות ולימודיות
- מוסיקה המבוצעת על ידי תזמורת סימפונית
- מוסיקה המבוצעת בהרכב מצומצם ובדרך כלל בסלונים ואולמות
קטנים
- מוסיקה קונקרטית
- מוסיקה המופקת מרעשים וקולות שהוקלטו ועובדו באולפן
ההקלטות
- מוסיקה שימושית
- זרם מוסיקלי של יוצרים מתחילת המאה ה-20 שדגלו בהלחנה
למען החברה ושירות צרכיה. מובילי הזרם היו הינדמית, קורט וויל וקזנק
- מורדנט
- עיטור (צביט)
- הסולם הדיאטוני המוכר ביותר. מנוגן על הקלידים הלבנים
מהצליל דו עד לדו הבא
- ריקוד פולני לאומי, איטי, במשקל משולש עם הטעמה על הפעימה
השניה או השלישית
- מכשיר המאפשר הקשת הטמפו אותו מבקשים ובכך מסייע לתלמיד
לשמור על קצב נכון
- ראשי תיבות באנגלית של "חיבור דיגיטלי בין
- מכשירים מוסיקליים". זוהי שיטת תקשורת בין
- סינטסייזרים, קופסאות צליל (מוֹדוּל) ומחשבים
- Musical Instruments Digital Interface
- ריקוד צרפתי מעודן שרקדו בחצרות האצילים במאות ה-17-18.
משקל משולש וטמפו בינוני. מאוחר יותר נכנס לסימפוניה הקלאסית
- מינור
- סולם נפוץ המנוגן על הצלילים הלבנים במקלדת מהתו לה
ועד הלה הבא (מינור טבעי) וישנם
- פיתוחים שלו בדמות המינור ההרמוני והמינור המלודי
- מִינֶזִינְגֶר
- שם גרמני למלחיני ומשוררי ימי הביניים (טרובדורים)
- יצירה קטנה
- מִינִימליזְם
- שיטת הלחנה מודרנית בה תבנית חוזרת שוב ושוב בשינויים
קטנים
- תפילה חגיגית של הנוצרים. בזמנים בהם הכנסיה הנוצרית
שלטה בעולם האמנות הולחנו מיסות כיצירות מוסיקליות מרשימות המשלבות נגינה
ושירה
- מיקרו-טונים
- מרווחים קטנים מחצי טון. מקובלים בעיקר במוסיקה של המזרח
- מנגינה, רצף צלילים עולים ויורדים
- מנגינה
- מלודיה, רצף צלילים עולים ויורדים
- מנו
- פחות
- מנו מוסו
- בפחות תנועה. לא כל כך מהר
- מאראקס,מנענעים
- כלי נגינה לטיני מסוג הרעשנים
- קנה הטרומבון שבאמצעות החלקתו פנימה והחוצה משנה הנגן
את גובה הצלילים
- עקומת השינוי של הצליל לאורך ציר הזמן
- אביזר המשמש לפריטה על כלי נגינה כמנדולינה וגיטרה.
עשוי פלסטיק, עץ או עצם
- סימן הרשום בתחילת כל שורה מוסיקלית ומסמן את הגובה
של כל צליל וצליל
- מֶצוֹ
- חצי. מצו פורטה - חצי חזק או מצו סופראן - אמצע הסופרן
- מֶצוֹ-פיאנו
- בינוני חלש
- מֶצוֹ-פורטֶה
- בינוני חזק
- מקבילים,
סולמות
- סולמות קרובים שלהם אותם סימני היתק ליד המפתח
- מקהלה
- מקצב
- חלוקת המשקל לצלילים ארוכים וקצרים
- מרקטו, מרקנדו
- מודגש, מובלט ומפורש. הוראה להטעים כל צליל מנוגן
- שיר לכת. נועד להלהיב את הצבא. מאוחר יותר הפך לצורה
אמנותית מקובלת
- משקל
- סדירות ומחזוריות הפעימות החזקות
- צורה עתיקה של תוים שהחלו להשתמש בהם מהמאה ה-7 ושהיו
מצויינים בתחילה מעל לטכסט המושר ובהמשך נוספו בהדרגה קוי השורות
- נונה
- מרווח של תשע דרגות בסולם (אוקטבה וסקונדה)
- נון
- לא
- נון טרופו
- לא יותר מדי (איטלקית)
- מנגינת לילה
- נקודה
- מוסיפה לתו לידו היא נמצאת חצי ממישכו
- צליל ממושך, בדרך כלל בבאס אך לא תמיד, המנוגן בו זמנית
להתפתחות המוסיקה. יש גם נקודת עוגב שאינה צליל אחד אלא צלילים זהים החוזרים
שוב ושוב למול המנגינה בקולות האחרים
- סגידיליה
- ריקוד ספרדי שמקורו באנדלוסיה. משקלו משולש והטמפו מהיר
- סוב-דומיננטה
- דרגה רביעית בסולם. בסולם דו מז'ור, למשל, יהיה הצליל
פה הסוב-דומיננטה
- סוב-מדיאנטה
- דרגה שישית בסולם. בסולם דו מז'ור, למשל, יהיה הצליל
לה הסוב-מדיאנטה
- מחרוזת של מנגינות ריקוד מארצות שונות, שהפכה לצורה
מוסיקלית
- הג'אז התזמורתי של שנות ה-30
- מופע של מבצֵעַ בודד או תפקיד מוביל בביצוע מוסיקלי
תזמורתי
- שורת צלילים המשמשת מסגרת ובסיס לקטע מוסיקלי
- אוסף תרגילים ואימונים מודרגים לשם לימוד השירה מתוים
- צורה מוסיקלית חשובה ביותר שמקורה קטע כלי (בניגוד לקנטטה
שהוא קטע קולי) והפכה ליצירה לכלי אחד במבנה מוגדר. הסימפוניה כצורה לתזמורת
כתובה בדרך כלל בצורת הסונטה
- סונטה קצרה ופשוטה כתובה בצורת הסונטה
- סוסטנוטו
- כמו טנוטו, פירושו לשמור על המשך המלא של התוים, עצוּר
- סופראן,
סוֹפְּרָן
- קול האשה הגבוה ביותר
- גבוה מהסופרן. כינוי לכלי קטן במיוחד המנגן צלילים גבוהים
ביותר
- סורדינה, סורדינו
- עמעמת, מכשיר המעמעם את צליליו של הכלי
- סטקטו
- צלילים קצרים וקצובים שאינם מחוברים זה לזה (הפוך מלגטו)
- סטרטו
- כיווץ וציפוף הצלילים בנושא או בקטע המנוגן
- סטרדיבריוּס
- בונה כינורות וכלי קשת מפורסם מהעיר קרמונה שבאיטליה.
בנה למעלה מ-1000 כלים בחייו והם נחשבים לכלים הטובים ביותר. גם כיום, לא
מצליחים לפענח את סודו לבניית כלים כה איכותיים והכלים שבנה נמכרים במחירים
גבוהים במיוחד
- סטרינג'נדו
- בתאוצה גוברת והולכת
- סטרפיטוזו
- בהתפרצות
- סיטאר
- כלי פריטה הודי
- סימילה
- באורח דומה - בא לציין כי הוראה קודמת (דוגמת סטקטו
או לגטו) תחול עד להודעה חדשה
- צורה מוסיקלית לתזמורת גדולה. בעלת 4 פרקים שהראשון
בהם כתוב בצורת הסונטה
- סין
- עד ה... (איטלקית)
- יצירה כלית המשמשת כפתיחה לאופרה מראשית המאה ה-18
- הדגשה במקומות בלתי צפויים בתיבה, בניגוד למשקל (רווח
במיוחד בג'אז)
- סלטרלו
- ריקוד עליז וקליל
- סלנטנדו
- הולך ומאיט
- סלפית
- הצלילים הגבוהים שמסוגל להנפיק זמר ושאינם בתחום השירה
הרגיל שלו. נקרא גם "צליל ראש" נערים השרים סופראן משתמשים בסלפית
- סמורפיוזו
- מתייפה, מתגנדר, מעושה
- סמורצנדו
- דועך והולך
- סמינואנדו, סמינואיטו
- כמו דימינואנדו - הולך ונחלש
- סמפליצֶ'ה
- בפשטות, החלק המסומן ינוגן בלא שינוי - ללא עיטורים
וללא שינויי קצב
- סֶמפרֶה
- כל הזמן. "סמפרה לגטו", למשל, פירושו נגן
כל הזמן לגטו (עד להוראה שונה)
- סֶנצַה
- בלי, ללא... (איטלקית)
- סנֶלו
- בקלות (איטלקית)
- ספוגַטו
- קליל, אוורירי, ענוג
- ספורצַנדו
- יוטעם בחוזקה, בכוח
- סֶפְּטֶט
- יצירה ל-7 כלים או זמרים או הרכב בן 7 משתתפים
- סֶפטימה
- מרווח בן 7 דרגות. בסולם בדו מז'ור, למשל, ספטימה גדולה
תהיה בן דו לסי שמעליו וספטימה קטנה בן מי לרה שמעליו
- סְפיאַנטו
- נגן חלק בדיוק בקצב המבוקש וללא שינויים
- ספיקַטו
- סטקטו בכלי מיתר. הקפצת הקשת על המיתרים
- ספירטוזו
- בכוח ובמרץ
- שירי המרד והמחאה של השחורים בארה"ב שדיברו על
נושאים מהתנ"ך והאמונה בישו הנוצרי
- אך למעשה היו שירי תקווה לשיחרור מהעבדות ולאחר השיחרור
- שירי תקווה לשיפור בחיי הכושי
- באמריקה הגזענית
- סקוּנדה
- המרווח בין שני צלילים סמוכים בסולם. בין דו לרה יש
סקונדה גדולה. בין מי לפה הסקונדה קטנה
- סקוֶנצַה, סֶקְוֶנְסַה
- מוטיב החוזר על עצמו פעם אחר פעם אך בגובה אחר
- סקסטה, סכסטה
- מרווח בן 6 דרגות בסולם בדו מז'ור, למשל, סקסטה גדולה
תהיה בן דו ללה שמעליו וסקסטה קטנה בן מי לדו שמעליו
- סקסטולה
- קבוצת שישה צלילים שוים באורכם שנדחסה לתיבה בעלת ארבע
יחידות משך כאלה - מסומנת במספר 6 מעל קבוצת התוים
- סקסטט
- יצירה מוסיקלית שנועדה לשישה קולות או הרכב בן 6 משתתפים
- סקסטקורד
- היפוך ראשון של אקורד. טון היסוד של האקורד ינוגן מעל
לשאר הצלילים. מי-סול-דו הוא הרכב הסקסטקורד של אקורד דו מז'ור
- במקור מוסיקה מבדחת אך בטהובן הכניסו לסימפוניות שלו
ובעקבותיו מלחינים רבים. פרק
- נמרץ. לרוב הוא כתוב במשקל משולש
- ריקוד ספרדי איטי במשקל משולש ומבנה דו-חלקי פשוט (א-ב).
מאופיין בהטעמה של הפעמה השניה בתיבה
- סֶרִיאָלִיוּת
- צורת הלחנה אַטונלית המבוססת על שימוש עקבי בסדרת צלילים
(סֶריָה)המנוגנת תמיד בסדר הראשוני ללא חזרות
- סֶריוֹ, סֶריוֹזו
- רציני, ברצינות
- שיר עֶרֶב, יצירה קלילה לתזמורת מצומצמת (לדוגמא "מוסיקת-ליל
זעירה" מאת מוצרט)
- סֶרֶנוֹ
- שקט, שליו
- סֶרֶנַטַה
- צורה קולית מהמאה ה-18
- עמעמת
- סורדינה, מכשיר המעמעם את צליליו של הכלי
- ריקוד שמוצאו כנראה מאיטליה. משקל זוגי וטמפו בינוני.
היה אהוב במאות ה-16-17 וזכה לתחייה במאות ה-19-20
- פֶדַל, פֶדַלֶה
- סימן לנגן בדוושה הימנית של הפסנתר (ממשיכה את הצליל
לאורך זמן)
- פוּאוֹקוֹ, פוֹקוֹ
- חזק ומהיר
- יצירה תזמורתית המבוססת על תוכן ומתארת אותו במוסיקה
(מוסיקה תכניתית)
- צורה המבוססת על פוליפוניה (ריבוי קולות) וחיקוי של
נושאים בין הקולות
- פוּגַטוֹ
- פוגה קטנה, קטע ביצירה כתוב בצורת פוגה
- פוזיציה
- מיקום. לכלים שונים אפשרויות מיקום שונות של האצבעות
- פוֹלוֹ
- זמר ספרדי עממי שמקורו בדרום ספרד (אנדאלוסיה). משקל
משולש וטמפו בינוני
- ריקוד תהלוכה פולני שהפך לשותף בסוויטה. משקלו משולש
וטמפו בינוני
- שיטת הלחנה בה ישנן טוניקות שונות לקולות שונים. תוצר
של המאה ה-20 שנרמז כבר על ידי באך
- רב-קוליות. מוסיקה הכתובה למספר קולות עצמאיים ושווים
בחשיבותם המוסיקלית (אין קול מוביל וקולות מלוים). הפוליפוניה פרחה בין המאות
ה-13-16
- ריקוד בוהמי (צ'כי) בצעדים קטנים, משקל זוגי וטמפו מהיר
- פוֹלקַה מאזוּרקַה
- סוג של פולקה שמשקלו משולש וההטעמה על הפעמה השלישית
- פוֹמְפוֹזוֹ
- לנגן בפאר ובהדר
- פוּסֶה
- סימן לנגינת כינור המורה לנגן במשיכת הקשת למעלה
- פוסְטְלוּד
- קטע המנוגן בסוף קטע קולי. בדרך כלל נגינת עוגב בכנסיה,
לאחר גמר התפילה
- פּוֹקוֹ
- מעט, במקצת. למשל, "פוקו אדאג'יו" - איטי
במקצת
- פוֹרְטֶה
- חזק
- פוֹרְטִיסִימוֹ
- חזק מאד
- פורטה פורטיסימו
- חזק מאד מאד
- פורטיסיסימו
- חזק ככל האפשר
- מֶצוֹ-פורטֶה
- בינוני חזק
- פיאוּ-פורטֶה
- חזק יותר
- פורְטַמֶנְטוֹ
- החלקה, מעבר מצליל לצליל בגרירה
- פוּריוֹזוֹ
- בזעם, בהתרגשות
- פוֹרְצָה, פוֹרְצַנְדוֹ
- בכוח, באומץ
- פּזַנְטֶה
- לנגן בהבלטה של הקטע, קשה, חמוּר
- פִיאוּ
- יותר (איטלקית)
- פּיאֶטוֹזוֹ
- לנגן ברחמים והשתתפות בצער
- פִיאַנְגֶ'נדוֹ
- בבכי, בכאב
- פִיאַנוֹ
- לנגן בשקט, חֶרֶש
- פיאניסימו
- חלש מאד
- פיאנו פיאניסימו
- חלש מאד מאד
- מֶצוֹ-פיאנו
- בינוני חלש
- פיאניסיסימו
- חלש ככל האפשר, חרישי
- פּיאוּ, פִּיוּ
- יותר
- פיאוּ-פיאנו
- חלש יותר
- פִיאֶנוֹ
- בכל כולו, מלא. הוראה לשימוש בכל אפשרויות הכלי או המקהלה
- פּיאַנַמֶנְטַה
- ברוך, בעדינות
- פּיאַצֶ'ווֹלֶה
- נגן בנועם ובחן
- אַ-פִּיאַצֶ'רֶה
- נגינה כרצון הנגן ולפי טעמו (כמו "אַד לִיבִיטוּם)
- פִיאַקוֹ
- חלש, רפה
- פיגוּרציה
- עיטור של קטע מוסיקלי
- זרם בג'אז המשלב ג'אז עם אלמנטים של רוק ומוסיקת-עם
- פִילוֹ
- צליל דק
- פִילוֹ דִי ווֹצֶה
- צליל דק ביותר
- פִינוֹ
- עד אשר, עד ש...
- פִינֶה
- סוף
- סיום. הפרק האחרון של יצירה מוסיקלית
- לנגן בפריטה על כלי הקשת
- פְלאוּטַנְדוֹ
- הוראה לנגינה בכינור כבחליל
- פְלֶבִּילֶה
- עצוב, בתוגה
- פְלַג'וֹלֶטָה, פלג'ולט
- הצלילים העיליים המופקים בכלי מיתר בלחיצה רפוייה
- פַלְסֶט
- סלפית, הצלילים הגבוהים שמסוגל להנפיק זמר ושאינם בתחום
השירה הרגיל שלו. נערים השרים סופראן שרים בפלסט
- פְלֶסִיבִּילֶה
- בגמישות
- בן 5 צלילים. סולם פנטטוני שימש ומשמש למוסיקה של עמים
רבים
- קטע חופשי. יצירה מוסיקלית במבנה שאינו מוגדר או שעומד
בפני עצמו ואינו חלק מיצירה גדולה יותר. לעיתים קוראים כך ליצירה המבוססת
על נושאים מתוך אופרות
- תרועת חצוצרות קצרה
- פַּסַג'
- קטע וירטואוזי ביצירה או מעבר
- פַסְטוֹזוֹ
- מהודר, מפואר
- יצירה בעלת אופי אידילי או מחיי הרועים
- פֶסְטִיבוֹ
- בחגיגיות
- פַּסְּיוֹן
- מוסיקה שנכתבה לטכסט המספר על סבלו של ישו הנוצרי. באך
כתב פאסְיונים נפלאים
- כלי מיתר מימי הביניים שהיה דומה לנבל. במוסיקה הערבית
הוא מצוי עד היום ונקרא קאנוּן. הפסלתריון
- הוא אבי הצ'מבלו
- ריקוד איטי שמוצאו באיטליה או ספרד ומשקלו משולש. הבאס
חוזר שוב ושוב על פיסקה קבועה בת 4 עד 8 תיבות בדומה לשאקונה
- פַּעֲמָה
- יחידת הזמן הבסיסית של היצירה. יחידת הדופק שמראה המנצח
בידו לתזמורת
- פְרֶדּוֹ
- בקרירות
- פֶּרְדֶנְדוֹ
- הולך ונמוג בהדרגה הן במהירות והן בעוצמה
- פְּרוֹנוּנְצִיאַטוֹ
- בביטוי, בצורה ברורה
- פֶּרְוֶנְטַמֶנְטֶה
- בחום ובהתלהבות
- פֶרוֹצֶ'ה
- בפראות
- פְרֶטָה
- בחיפזון, החֶש, מהר
- בדומה
לסוויטה - אוסף מנגינות ריקוד המנוגנות בזו אחר זו
- תכלִיל. גליון התוים בו רשומים תפקידי כל הקולות או
הנגנים המשתתפים. מנצח משתמש בפרטיטורה לשליטה בתזמורת
- משפט מוסיקלי קצר המורכב בדרך כלל מ-8 תיבות כשה-4 הראשונות
מסתיימות במתח הרמוני בדומיננטה וה-4 המסיימות חוזרות לרגיעה בטוניקה
- פְּרִימָה דוֹנָה
- הזמרת באופרה המבצעת את התפקיד הראשי
- פְּרִימָה וִיסטה
- נגינה בקריאה ראשונה של תוי המוסיקה
- פְּרִימו
- ראשון
- קטע מוסיקלי המנוגן לפני היצירה עצמה. בעל צורה חופשית,
בדרך כלל
- פֶרְמַטָה
- שהי, המתנה והשהייה על הצליל מעליו מופיע הסימן
- פַרַנְדוֹלָה
- ריקוד צרפתי שמקורו ביוון. במשקל 6 שמיניות
- מהר
- פרסטיסימו
- מהר ביותר
- פיאוּ פרסטו
- מהר יותר
- פְּרֶסַנְדוֹ
- להאיץ, בלחץ (בדומה לאצ'לרנדו)
- קטע כלי שבדרך כלל פותח יצירה גדולה ואף מצטט קטעים
ממנה
- צ'ארדש
- ריקוד הונגרי המושפע מריקודי הצוענים. בעל מבנה דו-חלקי
מחלקים מנוגדים: אחד איטי מלנכולי והשני קצבי וסוער
- המבנה והחוקים על פיהם כתובה יצירה. בצורות הידועות
צורת הסונטה וצורת השיר
- פיתוח של הפסלתריון. כלי מיתר הדומה לנבל המונח על ברכי
הנגן או על השולחן שלפניו. כיום
- ניתן למצוא אותו במוסיקה הערבית והוא נקרא שם קאנוּן
