Schumann, Robert - רוֹבֶּרְט שוּמָאן

כמלחינים רבים אחרים, נטש גם שומאן את לימודי המשפטים, אותם כפה עליו אביו, לטובת המוסיקה. הוא נפגע בידו וחלומות על קריירה כפסנתרן נגוזו. שומאן הפך למבקר מוסיקלי בכתב עת שייסד וגילה גאונים צעירים כברהמס ושופן, תוך הכרה בכשרונם של מנדלסון, ברליוז ואחרים. הוא גם גילה בוינה יצירות נשכחות של שוברט ודאג לפרסומם הפומבי.‏‏

באותה תקופה החל להלחין את היצירות הקטנות לפסנתר (מיניאטורות) בהן כה הצטיין ושאותן ביצעה בדרך כלל רעייתו הפסנתרנית קלרה שומאן, שקידמה כל חייה את המוסיקה שלו. בין יצירות אותה תקופה מצויים ה-"קרייזלריאנה" והמחזור "תמונות ילדוּת". הוא נהג לתת שמות ליצירות ופרקים אך אלו לא היו סימנים ליצירות תוכניתיות אלא יותר רמזים להלך הרוח השורה על היצירה, ונועדו לסייע למאזין בהכנסתו לאווירה. בהמשך, הוא פנה לכתיבת סימפוניות (כשהטובה שבהן היא הסימפוניה מספר 3 "הריינית"), מוסיקה קאמרית ומחזורי לידֶר (שירים אומנותיים) משובחים כ-"אהבתו של משורר" ו"חיי אישה ואהבה" אופוס 42.‏

הוא כתב פתיחות מוסיקליות לדרמה, שהביעו באופן מוסיקלי את התוכן הבימתי - "מנפרד" ו-"תמונות מתוך פאוסט" הן דוגמאות טובות ליצירות כאלה. שומאן תמיד העריץ את באך ונטה לשלב אלמנטים קלאסיים ואף פוליפוניים, כמו קנון ופוגה, ביצירותיו.‏

לאורך כל חייו, סבל שומאן ממחלת נפש, שרק בתקופות בהן נרגע ממנה יכול היה להלחין. לקראת סוף חייו, החמירה מחלתו והוא ניסה להטביע עצמו אך נכשל. בשנות חייו האחרונות בילה במוסד לחולי נפש. בין סימני מחלתו - הוא שמע לאורך כל אותן שנים צליל אחד שליווה את כל פעולותיו. אין דבר קשה מזה למוסיקאי.